אוֹזוֹן ❦ סֵפֶר רִאשׁוֹן

👑 אוּפֹרִיה

נ.מ דניאל
______

עברו שבועיים מאז החג והכל חזר לשגרה. נטלי חזרה לבית ספר שמסיבה מסויימת היה מבוטל למשך זמן והעובדה שהייתה שם והעסיקה את עצמה, מנעה ממנה להתקשר אליי ולשלוח לי הודעות. חזרתי ללו"ז העבודה הרגיל שלי מבלי הפרעות אבל בזמן האחרון נדמה שהחשק לכך צנח בלקום בבוקר אחריי אינספור המחשבות שיש לי בעקבות העתיד שלי. הרצון ליהיות פרופסור או מרצה באוניברסיטה במקום פסיכולוג שיכור. וויתרתי על הניסיון בלהבין לעומק את החלום ולקבל את המציאות כמו שהיא, עצובה ומוזרה. חזרתי לתקשר יותר עם ברון וטום ואפילו יצאנו קצת בלילה לפניי כמה ימים וכמובן שהייתי חייב לשקר לנטלי לאן אני יוצא. לא, לא יצא לי שום זיון מהיציאה הזו אבל כמו שהיתוודתי בפניי נטלי רק במילים פשוטות יותר, אף אחת לא מעמידה לי כל כך כמותה.

אז כן, אלו היו שבועיים די בסדר בסך הכל, טוב...חוץ מדבר אחד - שיחת הטלפון שקיבלתי אתמול מהעורך דין של אמא שלי שאמר לי להגיע אליו למשרד היום כי מסתבר שהיא כתבה צוואה. כמובן שחשבתי שאמא לא תמהר לכתוב צוואה, בגלל זה זה תפס אותי כל כך בהפתעה. אבל...בלי להעליב, מה כבר יש לה לתת? היא חיה עם אבא כל חייה, כל מה שיש לה וכל הרכוש שלה והכסף שלה מחולק גם עם אבא, למיטב ידיעתי. רק המחשבה שאני צריך לראות אותם עכשיו עצבנה אותי לגמריי.

נאנחתי בעצבים וקמתי מהמיטה, לא מאמין שהוא הצליח לגרור אותי מהבית בשש בערב. נעלתי נעליים ואספתי מהשידה כל מיני דברים, סוגר את האור בחדר שלי לפניי שאני יוצא משם ולמסדרון. חלפתי על פניי חדרה של נטלי במחשבה שהיא נחה ולא רציתי להפריע לה. בדיוק כשהגעתי לאזור הסלון היא הופיעה מאחוריי, "לאן אתה הולך?"

הסתובבתי בכדיי להביט בה ונשמתי עמוק, בדיסקטריות. היא לבשה פיג'מה קצרה ושחורה ושיערה היה מוחלק עם ה...מגהץ הזה או מה שלא יהיה השם שלו, וזה רק גרם לה להיראות אפילו יותר מאורגנת. אני בחיים לא חושב שתפסתי את נטלי לא מטופחת, היא דואגת לעצמה ולמראה שלה יותר מדיי גם מבלי שצריך. הכנסתי את ידיי לכיסים ומבלי סיבה מסויימת חייכתי בקטנה, "יש לי פגישה עם עורך דין. אני לא יודע כמה זמן זה ייקח אז...תנעלי את הדלת, אני אקח מפתח." אמרתי, מתקדם מעט אחורה בעוד שהיא מתקרבת.

הגובה שלה ברגע זה, על רגליים יחפות, היה נמוך בסנטימטרים רבים מאשר כשהייתה הייתה על העקבים המפלצתיים האלו. "הכל בסדר?, כאילו, שאתה צריך לפגוש עורך דין?" הינהנתי את ראשי וגרמתי לה להבין שהכל טוב אבל זה נראה כאילו זה עדיין רודף אותה. בסופו של דבר היא שיחררה מהנושא ונתנה לי ללכת, עם נִירְאוּת מעט לחוצה.

מדבר אחד לדבר שני כבר הייתי ברכב. האווירה השקטה עוטפת אותי בעוד שאני סוגר את הדלת ומנסה להניע את הגרוטאה שלי. הקולות שהיא עושה בכמה הפעמים הראשונות מתחילים להלחיץ אותי, כמו רעש של קרקוש שבוודאות מסמל שהלך המצבר אבל לאחר שלושת הפעמים הראשונות והתמוטטות עצבים אחת שבה דפקתי אגרוף על ההגה, היא התחילה לעבוד. אני חייב לקנות רכב!!