למה הכול כל כך מבולבל? איך הגעתי למצב הזה?
לא זוכרת מתי הכול התחיל, וכבר לא יודעת מתי ואם ייגמר.
אני טובעת בים של מילים חדשות, רגשות שהיו זרים לי הפכו לליבי.
אני רודפת אחרי חלום ישן, כשתקוות חדשות כבר לא ניצתות בראשי.
אז מה זה? מי זה? מי זאת שם בפנים?
אני לא יודעת מי אני, מה אני - ומה שאני כן רואה כבר ממש מפחיד אותי.
לפעמים אני חושבת שאולי כדאי לשכוח מהכול ופשוט לחזור למצב הקודם, אבל כבר איבדתי את הדרך, אני מגששת באפלה, וכנראה שכל מה שנשאר לי הוא להשלים עם העבר, לגלות את ההווה וליישר את העתיד...
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
