בס''ד
רק רציתי לומר לפני תודה על 5.1k קוראים. זה משמח לדעת שיש מישהו שבאמת קורא, מתעניין ואפילו אוהב ולפעמים מפרגן בהצבעה או תגובה. אתם נהדרים❤
החלק הזה יהיה ארוך מהרגיל (ממש ארוך) כי הוא לא שיר אך בחרתי בכל זאת לשייך אותו לסדרה הזו, כיוון שגם הוא סוג של מסכה כואבת.
קריאה מהנה❤😊אני מביט בה, יושבת לצידי מחייכת, ולבי מתמלא בשמחה. זה כל מה שאני צריך - לראות אותה שמחה, מחייכת. כל מה שביקשתי. או שבעצם... עוד תוספת קטנה.. שתהיה שמחה ומחייכת, ושתהיה איתי.
מאז שהכרתי אותה היא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי. כל רגע ורגע שהייתי לצדה היה המושלם ביותר עד כה. כל דקה לידה הייתה זכות שקיבלתי, שהוענקה לי.אני לא יודע איך לתאר את ההרגשה.
דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים בחדר קטן וצר, עם מעלות נמוכות שממלאות את כולו בקור שחודר לעצמות, ולפתע נפתחת דלת וקרן אור חמימה נכנסת פנימה, משכיחה הכול, רק ממלאת אותך באושר עילאי. זאת התחושה שלי כשהיא נכנסת לחדר.
כל רגע שהיא לא איתי, ואני רואה אותה עם מישהו אחר, אני מתמלא בכאב ותשוקה שתשוב להיות לצדי. לא צריך לדבר, רק לשמוע אותה. לא חייב אפילו שהיא תדבר, רק להרגיש אותה לידי. כל מגע קטן ביננו, אפילו כשהיא מעבירה אליי חפץ כלשהו וידי נוגעת בידה - גורם לרטט בלבי ולחמימות נעימה שעוטפת את כל גופי. אני לא יודע איך להסביר את זה, אני רק יודע שזה כך.כל כך הרבה פעמים אמרתי לה שאני אוהב אותה, ואין היא רואה בזה דבר מיוחד - כי אנחנו החברים הכי טובים. נראה לי. ואני רומז וכותב בשיחותיי עמה שאני אוהב אותה, בתקווה שתבין ולו במעט את עצמת אהבתי אליה, אך היא לא שמה לב.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poesíaלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...