להבות אחרונות של ערב, עוד מעט כיבוי אורות.
יושבת לבד כאן בחדר, דמעות גוררות אחרות.
כואב לי? - כן.
קשה לי? - כן.
אני עדיין כאן? - אולי.
כי השמש כבר שקעה ושורה של דם נחרטה ועוד מעט,
עוד קצת,
כיבוי אורות.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Puisiלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
