בית א':
שמיים זרועי כוכבים,
ושקט.
ושקט...
זעקת לבבות כואבים,
בשקט.
בשקט...
הרמתי ידיים, נשאתי תפילה,
ראיתי הטוב וביקשתי מחילה,
ידעתי -
היא עוד תגיע,
כי גאולה בקרוב הוא ישמיע.
פזמון:
השמש זרחה על חורבות ואכזבות,
מצוק של חללים נולדו אהבות,
כל נופל קם בגאווה,
שמיים נצבעו אורות של תקווה.
ימים יפים עוד ימלאו את חיינו,
פרח נובל יצמח ברוך לליבנו,
לפני כל קשת ישנה סערה,
לפני כל טוב ישנו גם הרע.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
