אבן אחרי אבן
במהירות להסתיר
מעבר לחומות
דבר לא להשאיר.
כמו מלחמה
חיצים וחרבות
בפנים
לא להרגיש
חומות של לבנים.
לברוח
מהר ככל האפשר
שפתיים משוננות
לא נשאר כאן דבר.
מימין הם
ומשמאל כולם
ובתוך הראש קול
אך פעם לא נעלם.
הרגליים נסות
הידיים נאבקות
המילה האחרונה
והכול צלקות.
במהירות, בטיסה
הכול קורה
ימים ושנים
החושך יקרא.
ועכשיו זה נגמר
כאן
הסוף
שלולית כהה
שברים לאסוף.
צער, חרטה
שום דבר לא ישנה
המסר נלמד
אף ילד יותר
חומה לא יבנה.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poezjaלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
