מסכה כואבת

מסכה כואבת 54 - אז זהו שלא. #metoo

נכון, זה לא שיר, אבל זו מעין צעקה שכתבתי אחרי כל השיח האחרון והפרוייקט המדהים הזה של #גםאני או #metoo .
לכל אלו שקוראים וקוראות את זה ומזדהים ומזדהות, אני שולחת לכם חיבוק ורוצה לומר לכם שאני אוהבת אתכם, ושאנחנו ננצח. כולנו.
~

אז אתה עשית טעות. יכול להיות שאתה לא אדם רע, שעשית את זה בשוגג, בלי להתכוון בכלל. אולי היית שיכור, אולי תחת השפעה של חומרים כלשהם שגם הם טעות אבל טעות אחרת. לא התכוונת לא חשבת לא האמנת. חשבת שזה בסדר, חשבת שזה מחמיא, חשבת שאשמח, חשבת שמותר
ועכשיו אתה מתחרט מצטער מבקש סליחה שולח כסף כי אולי זה יכפר על משהו אולי לפחות על המצפון שלך.
אבל בצד השני נמצאת מישהי שהטעות שלך ורק שלך עלתה לה ובעיקר לה ביוקר. אם היא הצליחה ודיברה אז אתה תתן לה כסף והיא תשלם בו טיפולים אינסוף ותספר ותסביר ותנסה לחלץ ממנה את הגוש הזה בגרון שלא נותן לה לישון בלילה, שתמיד נמצא בפינת החדר ומביט בה צוחק ונכנס לחלום ומזכיר מכאיב משחזר את כל מה שאסור שישוב לקרות את כל מה שערער וטלטל ושינה את הכול כי הנה עכשיו ימים אינספור עברו והטיפול נגמר והחיוך חזר והיא מנסה רק לחזור לחיות עם הכתם הענקי הזה בקדמת החולצה שלא יורד בכביסה אבל דוהה עם הזמן או מתבלה עם הבגד או הגוף כי הזמן חייב לתת לה לפחות את הדבר הקטן הזה!
אבל זה לא עבר וכשמישהו שהיא רוצה ואכפת לה והוא נכון ושואל ואוהב ולא טועה מנסה להתקרב הגוף זועק לברוח ומים מלוחים מגיעים עד נפש כי זה נשאר זה לא עבר זה כאן איתה תמיד. אתה טעית אתה התחרטת - הכול נגמר, נכון?
אז זהו שלא.