והנה הוא שוב חוזר.
הקול הזה בראשך שלא נותן לך מנוח.
ועוד יום עובר
ולך לא נותר עוד כוח
אז את פונה אל מכר קרוב
שיסלק הפחדים מליבך
והוא אומר לך שהכול טוב
ונועץ סכינים בתוכך
את לוקחת צעד אחורה
לא לזאת ציפית
ומוסיפה על עורך שורה
כי לא לזאת קיוית
שוב לבד
שוב כואבת
ניסית והצלחת
ושוב נופלת
אהבת
נתת
חיבקת והקשבת
וכשנגמר היום
בגפך נותרת.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
