היד על הדף משוטטת וקו חדש נמתח,
דמעה על הלחי נושרת ופצע נוסף נפתח.
וכך חולפים הימים, וכך עוברים הלילות, ואין איש שידאג לשלומך.
כי עברת את הכול, ונותרת ללא קול, וגם "התגשם חלומך".
ועכשיו את יושבת, לבד בשדות, מחפשת שקט מרקע העולם.
ידייך על הקלידים, מבטאות המילים, מבקשת רגע של מנוחה מכולם.
אז התו האחרון נכתב,
וסיימת כבר לכתוב המכתב, ואת הציור גמרת כבר מזמן.
אז אירזי את חפצייך, ואספי את שברייך, וחפשי לך חבר נאמן.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Thơ caלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
