היא ישבה לה שם בשקט,
ממתינה לדממה.
מחכה לאור שייקח אותה
לארץ אוהבת וחמה.
מקום אמיתי, מקום של שלווה.
מקום של אמת, אושר ותקווה.
והיא הביטה לשמיים, נושאת עיניים במבט עייף.
והיא עודנה ממתינה לו שם,
ועוד יום חולף.
ויש שסוברים שלעולם עוד תחכה,
ויש שאומרים שעוד מאושר היא תבכה.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
