רציתי לכתוב עליך שיר
שיתאר את מה שלי בלב
רציתי לתאר בו איך אתה חסר לי
ואיך עכשיו לי כואב
את כל הרגעים היפים שלנו
ואת החיוכים שמילאו אותי בשמחה
כשהיית מגיע הבייתה
והייתי מחבקת ומדברת רק איתך
איך גדלת וצמחת
והתפתחת למי שהפכת להיות
איך תמיד כשהיה לי קשה
החזרת בי את הכוח לשוב ולחיות
כשבכיתי והרגעת אותי
כשהכול איתך היה פשוט מושלם
איזה בן אדם מדהים היית
איך דאגת תמיד לכולם
אני רוצה לצעוק ולצרוח
ללחוש ולשכוח
ורק על ברכיי ליפול אליך
לדעת להמשיך
אך איתך להישאר
ולהמשיך לשמוע כל בוקר את שיריך
אבל על מי אני עובדת?
כל זה
כמו שיר ללא מנגינה
שהרי הפעם הראשונה שפגשתי אותך
הייתה
כשליוויתי אותך
בדרכך האחרונה
אף פעם לא הבטתי בפניך
אף פעם לא חיבקתי אותך אל חיקי
מעולם לא שמעתי את קולך
העדין כששרת ולחשת לי "אל תבכי"
נלקחת מהר מדי
מועבר בין מיטת חולים אחת לשניה
ולבסוף
בין אלפי צעקות ממררות
הונחת במיטה נוספת
בהלויה.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
