בס"ד
היא שברה לי את המסכה
והשאירה את דלת ליבי פרוצה
כל מה שנדחק ונאטם במשך שנים
הפך זמין בכל יד שבו חפצה.
ונותרתי חסרת הגנות
ונואשתי לבנות החומות
שייגנו עליי כבתחילה.
ורציתי לשמור הסודות
ולשמור על פנים אדישות
איך שבתי להיות רגישה בגללה.
וכבר איני מוצאת המקום הבטוח
שאליו אברח כשיהיה לי קר;
ואיי יודעת לאן אוכל לשפוך זאת
כשארגיש שוב את הכאב המר.
כי מניסיוני כבר למדתי
שחברי הטוב ביותר
הוא זה שמגן עליי מפי החברוּת;
ושהמגן האמיתי שלקחה לי
שעל בנייתו כה עמלתי
היא מסכה של אדישות וקרירות.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
