ואני אמרתי לעצמי: אופאל, זה עבר. את התגברת על זה, את המשכת הלאה.
והיה טוב. באמת שהיה טוב. הוא נעלם למשך כמה זמן.
אבל הוא שוב מופיע. בחלומות, בתמונות, מכל פינה.
תוקף אותי בלילה, כשאני חסרת כל הגנה.
והוא לא עוזב אותי.
עזוב אותי עזוב אותי עזוב אותי!!
אבל הוא לא משחרר
הוא שם. ועדיין שם. ותמיד שם.
ואני נאבקת ונאבקת ונאבקת אבל הוא מחזיק כל כך חזק
ולא משנה מה אני עושה
הוא מנצח
הוא תמיד מנצח.
אז אני אשאיר את העיניים פתוחות כי מאחורי העפעפיים יש סרט אימים.
אבל הם כבדות. ועייפות. ונכנעות.
והוא שוב בא.
והוא לא הולך.
והוא לא ילך.
הוא כאן
הוא תמיד כאן
והוא לא הולך לעזוב.
בבקשה תעזוב...
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poezieלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
