את מזייפת חיוך, שלא ידאגו, כי אסור שיראו את החלק הכואב.
את צוחקת, מראה שבך לא נוגע, למרות שבפנים נשבר לך הלב.
ואת מרגישה חנוקה, כי אין לך לאן להוציא את זה, ואף אחד לא יכול אותך להבין.
מדמה עצמך לכישלון, אכזבה גדולה, שבעצב לגדולים תמיד משווין.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poesíaלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
