המציאות כמו חלום, סיוט מפחיד ומרתיע.
עצמי עינייך ילדה, חכי לשחר שיפציע.
סגרי את הדלת, הסיטי התריס,
בני לך חומה והפני מבט מתריס.
הראי לעולם שיש לך הכוח,
פסלי המסכה, ואל תעזי לשכוח,
קירבה סופה כאב, והשעון מתקתק,
עדיף פשוט לברוח, עדיף להתנתק.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poesíaלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
