והמילים האלו שחודרות לליבך
את חשופה ופגיעה
הוא עיוור לשיברך
הידיים שהפכו לחרבות
העיניים שהפכו לאויבות
והחיבוק המיוחל
חרדות מתקרבות
איך מליטוף מנחם
היד פתאום רועדת
איך מחיבוק אוהב
את פתאום נפחדת
בהפתעה
לפתע
זה עוטף את גופך
ולא נותר לך דבר מלבד להישאר לבדך.
ואין למי לספר
ואין מה לדבר
כי אף אחד לא יבין
גם לא את.
ונשארת בזה לבד
יצור זעיר ונפחד
ורק בשקט
רק לא לגעת.
מנגינה של דמעות
מתכווצת בלילות
שיר כאב נושן
מתחבאת את מעצמך
שלא יקראו בשמך
אותו כאב ישן.
תו של זמר נולד
אך כלוא בפנים נותר
קפואה מרוב פחד
מה כבר נשאר
מחייכת
אבודה
רוקדת
בודדה
בעמל רב עבדה
ועל ביטחון וחומה שקדה.
המילים שלהם שנוטפות בוז
החופש שבציפיות אחוז
אין לך מחילה
ממך היא נבהלה
מפלצת בדמות אדם
שיר אדום כדם.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
