ואת הבטת בי כך, מושיטה לעברי את היד.
ואני נשאתי מבטי אלייך, מושיט יד רועדת מפחד.
והחזקת בה, והבטחת שלעולם לא תעזבי.
ותמכת, וניחמת, ונשבעת שלעולם תאהבי.
ושבוי באהבתך צעדתי אחרייך בלב בוטח,
וישבתי לצדך, קשיי ואכזבותיי בפנייך שוטח,
ואת רק הבטת וחייכת - כסמל לתקווה,
ובליבי אז ידעתי - אין גדולה ממתנת האהבה.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
