בס''ד
ושוב נפגשות אנו
שתי נשמות אבודות
אחרי שנים של געגועים
וחיבור אגדות
נסיכים, נסיכות
הכול רק לא המציאות
חותרות בכל המרץ
פן תגבור עלינו הגאות
והנה הגענו
אל גשר של מנוחה
מלקטות פתיתים בידינו
נאחזות בשברי שמחה
ואני רואה כיצד
עינייך מתחילות לדמוע
ואני מנגבת דמעותייך
לא נותנת לך לטבוע
חיבוק רך אך מאמץ
שמסביר את הכול
שאומר לך כמה אני אוהבת
בלי להשמיע קול
אני כאן, אהובה
ולעולם לא אעזוב
אל תפחדי
יהיה לך טוב
נקום, נתרומם
נישא רגלינו ונברח
אל תשימי לבך
אל הדם שבדרך נמרח
נחזיק ידיים
לא נעזוב לעולם
אחזיק אותך חזק
אגן עלייך מהעולם
ואת רוצה לעוף
לפרוש כנפיים
לעזוב הכול
לנסוק אל השמיים
לשחרר האחיזה
להתחמק לי מהיד
ורגע לפני
ללחוש שלא אפחד
אם תעשי זאת, אהובה
דעי שכוחי ממני פרח
ואשאר פה ריקה
כי אותך לעולם לא אשכח
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
