והזיכרונות שמציפים את ראשך. והשקרים שעטפת את ליבך. והמילים שקרעו את נפשך. והלבד שהדחקת בתוכך.
ניסית לשתף אדם קרוב
אך הוא לא האמין לך
ניסית להסביר
זה קרה
באמת
אך הוא בשלו
את אינך זוכרת.
כל התמונות בראשך
הבל הבלים, כך הוא אמר
ואם הכול שקר
אז מה לאמת נשאר.
חור עצום בזיכרון
ספקות ולבטים
אם זה לא נכון,
אז במה נשאר להאמין?
זיכרונות שבגללם שינית את הכול
לשווא כך הם טוענים
ואת אבודה בתוך עצמך
מה אמת מה נכון
איך אפשרי
למחוק ולהכחיש כך זיכרון.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poesíaלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
