לפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
בממלכה רחוקה, מעבר להרים, נולדה לאחד מזוגות הכפר ילדה קטנה וחייכנית.
ילדה קטנה, חיוך על שפתיה, עטפוה בחום כל סובביה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
וכך עם הזמן, הילדה גדלה, ולנפשה נבנו תומכות להחזיקה.
אחד של אימא, אחד של אבא, אחד של היופי סביבה, אחד של האמונה באל ואחד של האהבה.
ילדה קטנה, חיוך על שפתיה, עטפוה בחום כל סובביה.
הימים עוברים, והילדה מתבגרת. מילדה לנערה, מטרות היא כובשת. מפזרת חיוכים, מנצחת באתגרים, אבל משהו קצת מתלכלך מבפנים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ילדה כבר לא קטנה, חיוך על שפתיה, עטפוה בחום כמעט כל סובביה.
רוח נושבת, פתאום נהיה קר. משהו בליבה של הילדה נשבר. היא איננה ילדה - האסון היא קולטת. מילדה חופשייה לכמעט משרתת.
נערה קטנה, חיוך על שפתיה, עטפוה בחום מקצת סובביה.
משרתת של מחלה, בורחת לשום מקום. נאבקת בעור שיניה - בה היא עוד תנקום.
הקירות סוגרים, קפוא שם בפנים, והחיוכים על פניה רק גדלים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נערה קטנה, חיוך רחב על שפתיה, לא עטפוה בחום אף מאית סובביה.
ומשום מקום צומח לו ניצן, שגדל וגדל ומאיר את ליבה. היא חשה חום כשל אש, להבה.
אבל האש אסורה, סכנה מוחלטת, והיא מצד אחד קרבה, אך מצד שני מתרחקת.
נערה קטנה, חיוך זך על שפתיה, עטפוה בחום אש רגשותיה.
והנה קרב העת, והאש כבר נוגעת בה לסירוגין, ובליבה של הנערה בוער אור חמים. עיניה נוצצות, לאסור היא משתוקקת, לברוח לשום מקום, אך עם האש היוקדת.
נערה קטנה, חיוך חושש על שפתיה, עטפוה בחום נסתרי רגשותיה.
ופתאום רע ומר, מהאש לא נותר דבר. כל החום שהאיר כהרף עין נגמר.
אליו היא שואפת, וכידוע לכל איש ואיש,
מי שמתעסק באש, נשרף הוא חיש.
נערה קטנה, חיוך עקום על שפתיה, חפצה בחום, אך לא מסובביה.
איבדה התומכות, אחד אחר השני, לא נותר דבר, מלבד קור ואדום שני.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
בממלכה רחוקה, מעבר להרים, איבדו אחד מזוגות הכפר ילדה קטנה וחייכנית.
ילדה קטנה, אדום בבגדיה, עטפוה בסדין חם כל סובביה.
~~~ בדרך כלל אני לא מסבירה דברים על השיר, אבל בחרתי את השם הזה ספציפית לשיר כמעין רמיזה לאשליה של האנשים שדברים כאלה לא קורים, ואם הם קורים - אז הם מאוד רחוקים ממני: לא הבת שלי, לא אחותי, לא חברה שלי או לא אני. זה אמיתי, זה קורה, וזה קרוב.
