היא יושבת לבד במרפסת
נהנית מהרוגע שבשקט.
ראשה מלא צרחות וכאב
כשכלפי חוץ היא תמיד שותקת.
ואז רק לרגע מחשבה עולה
וכבר היא ממהרת משם להימלט
לוקחת אותה בטבעיות מהמגירה
נכנסת לחדר והדלת נועלת.
ומה אם?
שאלה שאין לה סוף.
היא מרימה אותה מעל היד.
זה נגמר כאן, נכון?
ואז שוב אותה שאלה.
ומה אם?
אבל מה זה משנה.
עוד אחד.
ומה אם יקרה משהו?
זו המטרה
פס חדש מצטרף.
ומה אם יש מעבר לזה?
זיכרון של אכזבה.
היד כבר רוחצת בנוזל החם.
ומה אם מישהו יחפש אותי?
מצחיק.
למה שזה יקרה?
שורה ארוכה כבר מכסה את הרגל.
ומה אם יש לי תקווה?
לא.
אין לך.
אריג מדמם חרוט על גופה.
ומה אם-
דייייי!!!
מספיק.
אין!
אין ומה אם!
אין כלום!
אבל...
זה הסוף.
.
.
.
.
.
.
...ומה אם הייתי שם בשבילך?
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
