הלילות הקרים, הבקרים האפורים והחושך בין שתי עיניי.
נקודה רחוקה, את המכשול ממתיקה והכוח שוב ברגליי.
אבודה ללא קול, כבר ויתרה על הכול ועכשיו שוכבת ריקה.
מי יושיט את היד? מי מדמעה לא יפחד? מי ישבור את השתיקה?
פזמון:
תנו לי כוח ואומץ לחזור - מחפשת אחד שיעזור - לי לשבור את החומה ולצאת מן השממה.
עיזרו לי - תנו לי תקווה. תנו לי החום והאהבה - שלקחתם בלי לשאול - תנו לשוב ולגדול...
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poesíaלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
