למה? מה קורה כאן?
זה תוקף אותי מכל מקום.
ואני לא מבינה.
למה אני מגיבה ככה? למה כשמדברים על זה הגוף שלי רועד? למה כשאני שומעת על זה יש לי כאב בלב? למה אני עושה את אותם דברים?
עוטה על עצמי שכבות רבות? מסתתרת מאחורי דלתיים סגורות.
אני יודעת שזה נראה כך.
אני יודעת שמי שמתבונן וודאי חושד.
במיוחד אחרי השיחה איתה..
היא מסתכלת עליי, היא רומזת בדבריה, כאילו היא יודעת משהו. אבל מה היא יודעת? דבר שאני בעצמי לא יודעת עליו?
אני משתגעת.
למה אני מגיבה ככה?
למה אני פוחדת כל כך?
התרפי חרדה, פחד מבנים, פחד מחיבוקים פחד מכל מגע מכל סוג שהוא.
מה יש לי?
מה עובר עליי?
ועכשיו, אחרי הדיבורים על זה, זה לא יוצא לי מהראש.
אני כל היום בפחד.
אני מרגישה כאילו הנה עוד רגע וזה קורה.
במקום לסייע הדבר הזה רק פגע.
זה אוכל אותי מבפנים ואני לא יודעת למה??
מה קורה לי??
בבקשה שמישהו יענה לי.
אני צועקת מבפנים, רוצה לדפוק את הראש בקיר כל כך חזק עד שזה יצא החוצה.
אני כותבת ומתחרפנת.
למה??
בבקשה, שמישהו יעזור לי.
אני לא מבינה כלום.
אני לא מבינה מה קורה כאן.
מה קורה איתי.
אני חריגה, בצורה שאנשים חושדים לכיוון מסויים, אבל באמת שכלום לא קרה!
ואם כלום לא קרה - אז למה אני ככה??
בבקשה.
מישהו.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
