השמש זורחת והכול שוב מוצף אור.
שמחה בי פורחת והאושר מנצל הדרור.
כי היום הוא האושר, ומחר וודאי שוב אפול.
אז עכשיו אחייך, שלא יעלם לי הכול.
והימים כמו היום, כמו הם אוויר לנשימה.
פותחים את הדלת ומסלקים ממני הדממה.
והסוד שבהם טמון, הוא שלקרוא להם זה בידך.
רק חייך והאמן בטוב, ויתיצבו שם מיד לצידך.
דמיין החלום, שכנע הלב,
ומיד, כמו מעולם לא היה, יפוג הכאב.
כמו סם בשעת קושי, כשמרגיש שאין עוד תקווה,
חבק החיים אליך קרוב ויפרצו הכוחות שוב מליבך.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
