הנער.ה עם הכתר (boyxboy)

פרק 7

"הבחור הזה כל כך מרגיז, ג'ם" אמרתי בזמן שהלכתי לצידו של הסוס הנאמן שלי, והובלתי אותו לאן שרגליי לקחו אותי בחיפוש אחר מים ואוכל בשבילו.
"אני לא מבין, לכל האנשים יש הגאווה המעצבנת הזאת? או שאולי הוא פשוט מעצבן?" שאלתי אותו, כמובן שהוא לא ענה לי.
"נוסף לכך, הוא היה מאוד לא חברותי" משכתי באפי בתרעומת "חשבתי שהנתינים שלי יותר נחמדים מזה".
ג'ם נחר בשקט.
נאנקתי בקול "אני מקווה שאני אצליח להבין יותר טוב מה קורה פה, אחרי שאני אחטוף שינה טובה. גם אתה צריך לנוח, ג'ם" אמרתי וליטפתי את ראשו תוך כדי צעידה "עבר עליך לילה קשה, בטח גם אתה רוצה לנוח".
ג'ם השמיע קול והפנה את ראשו הצידה. מצמצתי בעיני והפניתי את מבטי אל אותו הכיוון. מצאתי את עצמי צופה בשתי זוגות עיניים כהות של אמא ובן, הם בהו בי פעורות, עד שהילד הקטן לחש ממש לא בשקט "אמא, הוא דיבר לסוס".
האמא הנהנה עדיין בקיפאון.
"הסוס יכול לדבר בחזרה?"
כנראה שאם לא הייתי נבוך מהסיטואציה, הייתי צוחק. במקום זאת, עמדתי שם לרגע, קפוא במקומי והמוח שלי לא הצליח אפילו לחשוב.
"הולכים" באמא הסבה ממני את מבטה ומשכה בידו של הילד.
"אבל-" הילד ניסה להתנגד, הוא לא הסיר את מבטו ממני, יותר נכון מג'ם "-אני רוצה לשמוע את הסוס מדבר!"
בזמן שהם התרחקו אני יכול להישבע ששמעתי את האמא ממלמלת משהו על אי שפיות.
התפתתי שלא לנחור כמו ג'ם.
מסתבר שלא הייתי כל כל מוצלח בלהיות נער רגיל ולא נסיכה.
לא, זה לא שלא הייתי מוצלח. פשוט היה לי קשה לעשות את ההפרדה בין שני הדברים, וגם.. אני חושב שהייתי קצת חסר אונים.
חשבתי שיהיה פשוט יותר להיטמע בין אנשים רגילים, חשבתי שאנשים יהיו קצת יותר... ידידותיים. חשבתי שזה יהיה פשוט. אבל לא. כמובן שלא.
לא הייתי בטוח שאני יודע איך להתנהג כמו אדם רגיל, כל חיי הייתי נסיכה, כל חיי נאלצתי להתנהג כמו נסיכה, גם עם חלק ניכר מחיי המלוכה הוא מסכה, כולנו למדו לחבוש אותה כל כך טוב שאני לא בטוח שמישהו מאיתנו יכול להוריד אותה מפניו. אולי אפילו אני לא יכול.
לא.
זה לא נכון.
כי.. גם אם בסופו של דבר אני נסיכה, גם אם המסכה של הנסיכה שלי כל כך דבוקה לפני עד שהיא כבר בלתי נתנת להורדה (ואני לא רוצה לחשוב שכך, אני הרבה יותר מרק נסיכה), אני יכול להניח מעליה עוד מסכה.
מסכות זה משהו שלימדו אותי מגיל אפס. אני מומחה בזה, בלי להשוויץ.
'תתאפס, סקיי' נזפתי בעצמי 'מצפה לנו עוד יום ארוך'.
דיברתי עם כמה אנשים שפגשתי בדרך, והם כיוונו אותי אל דוכן של פירות. חשבתי לפנק את ג'ם בכמה תפוחים טריים, רציתי גם לקנות לנו לשאר היום, אם פתאום יתקוף אותנו רעב באמצע שום מקום.
בשלב הזה השוק כבר התחיל להתמלא, היה יותר קשה לפלס לנו את הדרך בין כולם. יכולתי לרכוב על ג'ם, אבל פחדתי שאני אראה כמו דמות סמכותית, לכן ניסיתי להוביל אותנו בשקט בין כולם.
הדוכן היה במרחק של שבע דקות הליכה, אולי הוא היה יותר קרוס אלמלא נאלצתי לחייך בידידותיות ולחכות בסבלנות אחת לשקה, בזמן שהילדים התקבצו חסרי פחד סביב ג'ם ושלחו ידיים ללטפו.
בסופו של דבר, ואני חייב לציין שזה היה קצת מתיש, אבל הגענו בהצלחה אל הדוכן המדובר. ג'ם צהל למראה שלל הפירות.
"ג'ם" צחקתי וריסנתי אותו. כבר לא היה אכפת לי אם תעבור עוד אמא ותתייג אותי כפסיכי, בגלל שאני מנהל דו שיח עם סוס "תתאזר בסבלנות, אני כבר קונה לך אוכל".
חייכתי ופניתי אל המוכר בבקשה לקבל איזו שקית נייר כדי למלא בפירות הטריים. אבל ברגע שפגשתי בעיניו, הנשימתי נעתקה והמילים נתקעו בגרוני, כך שמה שיצא ממני היה קול חנוק.
'באמת, סקיי, מה קרה לכל השנים שבהם התאמנת בלהיות נסיכה? התרחקת לכמה שעות מהארמון וכבר שכחת הכל?' גלגלתי עיניים.
הנער המרגיז הרים גבה מרגיזה לא פחות, כאשר זיהה אותי
"במה זכיתי?"
נשפתי אוויר בקוצר רוח.
"אני צריך שקית".
"כל כך לא מנומס מצידך" הוא אמר אך מילא אחר מבוקשי, והושיט לי שקית נייר ריקה.
"תודה" מלמלתי.
הושטתי את היד לכיוון הבננות אלא שלג'ם היו תוכניות אחרות. הוא דחף אותי עם ראשו ואני כמעט נפלתי על חלקת הבננות שלי.
"ג'ם!".
הסתובבתי אליו סמוק בזמן ששמעתי את הבחור כחול העיניים מנסה להסוות נחרה "למה עשית את זה?" שאלתי בכעס.
הוא צהל והחווה בראשו לכיוון התפוחים הירוקים.
לקחתי נשימה עמודה וניסיתי לשלוט ברוחי. "בסדר, אני שם לך".
מילאתי את השקית בתפוחים. רק בתפוחים. מלא תפוחים ירוקים טריים.
"בסדר?" שאלתי את ג'ם, והוא נחר בשביעות רצון.
גלגלתי עיניים, והושטתי את השקית בראש זקוף אל הבחור.
הייתי כל כל מרוגז שפשוט התפללתי בליבי שהוא לא יפתח שיחה, רציתי להתרחק מכאן כמה שיותר מהר.
אבל ברור שאף אחד לא שואל את דעתי. למען האמת, אף אחד לא שאל את דעתי בנוגע חשום דבר היום.
"ארבע מטבעות כסף" הוא אמר.
בזמן שחיפשתי אחר הכסף הוא אמר "אתה מדבר עם הסוס".
הישרתי לו מבט תמה לרגע והמשכתי לתור אחר המטבעות שלי.
"נראה שהסוס יודע איך לשלוט עליך, מרשים".
דחפתי לו בכוח את המטבעות ליד. 
"אף אחד לא שולט בי" סיננתי וקולי נשמע יותר מלכותי משהתכוונתי "אני שולט בכולם".
טיפש.
טיפש אחד.
מה לעזאזאל אמרת?!
כחול העיניים הרים גבה בשנית "זה לא נראה ככה" הוא אמר בטון משועשע.
צמצמתי את עיניי בכעס "תשמור את העודף" אמרתי בידיעה מכוונת שנתתי לו מטבע אחד יותר.
עם כמה ששנאתי את הבחור, ריחמתי עליו, הייתה לי הרגשה שהוא צריך את הכסף הזה יותר ממני.
הסתובבתי והתרחקתי משם כשאני מושך את ג'ם אחרי, ממש רציתי להסתלק.
"היי, ילד!".
מה עכשיו?
הסתובבתי באיטיות לאחור, בדיוק בזמן לתפוס משהו צהוב שהתעופף לעברי. מצאתי את עצמי מחזיק בננה. הבטתי בה מופתע, והרמתי את מבטי אל הבחור. הוא קרץ אלי לפני שפנה אל הקונה החדש.