התעוררתי כשקרני השמש בחמימות פרשו את חמימותן עלי כשמיכה רכה. היה כיף נעים וחמים שלרגע שכחתי היכן אני נמצא.
התהפכתי הצידה ומצמצתי קלות בעיניי, מיטה ריקה ומסודרת נצבה מולי.
מיטה ריקה?
העפתי את השמיכה מעלי והבטתי סביב.
אני בבית של כריס. נכון.
אבל איפה כריס? מה השעה?
ניסיתי לחכות את סידור השמיכה הנאה של כריס, אני חושב שהיא לי כשרון טבעי לסידור מיטות. לא שהתכוונתי לעסוק בזה בעתיד.
היתרון שהוא לא היה בחדר, הוא שיכולתי להתלבש בשקט לבד. בכל זאת, התלבשתי הכי מהר שיכולתי, לאחר מכן הלכתי לשירותים, צחצחתי שיניים במברשת שהאדומה שכריס נתן לי אתמול וסידרתי את שיערי לפקעת על ראשי.
כשהייתי מוכן יצאתי בחשש מהחדר והתקדמתי במזדרון המחבר המחבר החדרים עם הסלון והמטבח.
הבית היה שקט. שקט כל כך שהתחלתי לחשוד שאולי יותר האתמול כלל לא התרחש.
"יש מישהו בבית?"
הרגשתי מגוחך מעצם השאלה. שאלה מצחיקה.
"כאן במטבח" קול עדין ענה לי בתשובה ואני מיהרתי לעשות את דרכי אל המקום המדובר.
גברת דאנבי עמדה במטבח והעמידה סירים. הריח היה מופלא, התקרבתי לשם כאילו חוט קסמים מושך אותי לבפנים.
דאנבי חייכה למראי "בוקר טוב, איך ישנת?"
"בוקר טוב" קמתי קלות "ישנתי מעולה, תודה".
היא פנתה לי בנזיפה "באמת כדאי שתפסיק עם הקידות האלה, האמן לי שכקוריאנית אני מכירה אותן היטב, אך כאן אנו לא נוהגים כך. אם תרצה להשתלב, כדאי שתפסיק".
התקשיתי להבין את דבריה "מצטער, אינני מבין".
היא חייכה וערבבה משהו בסיר שעל הגז "אני רק אומרת, אולי כדאי שתמצא דרך אחרת להיות מנומס".
עדיין לא הבנתי. איך אפשר מבלי לקוד? הבחנתי בכך שהגברים אינם נוטים לנשק את ידי הנשים כאן, ואמנם אכן לא זכרתי מתי ראיתי מישהו קד, אך.. זה נראה לי מגוחך עד בלתי אפשרי כל העניין.
"רוצה לאכול?"
האמת שלא. רציתי לדעת איפה כריס.
"יש דייסה, שב איתי".
כיוון שהיא המארחת שלי, לא יכולתי לסרב לדבר. דאנבי התעקשה שאשב בקרבתה ואוכל על ידה, היא לא רצתה שאשב לבדי לאכול, וכך שנינו נזכה לחברה נעימה.
לא יכולתי שלא להתפעל מידיה. התקשיתי להאמין שהיא לא שפית או טבחית. האוכל שלה היה פשוט תאווה לבלוטות הטעם. היא מפליאה אותי כל פעם מחדש. וזו רק דייסה, מי יודע מה עוד ידיה המופלאות יכולות ליצור.
"כמה זמן אתה כבר מחוץ לביתך?"
האמת שלא ממש ידעתי. לא עקבתי אחרי הזמן. "בין שבוע לשבועיים" אני חושב.
"נהנה מהטיול?"
"מאוד"
הייתה שתיקה קצרה שבמהלכה, דחפתי עוד כמה כפות מתוקות וחמות אל פי.
"אני שמחה שאתה ובני הכרתם. אני יודעת שהוא כבר מספיק גדול כדי לדאוג לעצמו, אך אני חוששת לשלומו לעיתים קרובות, אני מודאגת ממצבו החברתי. לפעמים אני מפחדת שהוא מוותר על הכל בשביל לעזור לנו".
לא ציפיתי לוידוי עמוק.
נעמדתי במקומי והנחתי יד על כתפה בעדינות "זו הבחירה שלו, ונראה שהוא נהנה לעשות את עבודתו".
היא חייכה חיוך שלא הגיע עד לעיניה "אם אוכל לעזור, בכל דבר שהוא" הוספתי "דברי איתי".
היא חזרה אל הסירים "כריס נמצא למטע".
הנושא נסגר.
"הוא לא מוכר פירות?" שאלתי בבלבול אמיתי.
היא ענתה במתיקות "הוא לא רצה להשאיר אותך לבד, וניצל את היום לקטיף".
היא הלכה למקרר, הוציאה בקבוק מים גדול והושיטה לי אותו "קח את הבקבוק איתך, תקפידו לשתות מים בבקשה".
הנהנתי והודיתי לה על האוכל הטעים לפני שיצאתי מהבית, מחפש אחרי כריס. המטע של משפחת רודריגז היה גדול, אך לא יותר מידי גדול כך שלא חשבתי שאתקשה למצוא את כריס. לפחות כך קיוויתי.
לפני שהלכתי לחפש אותו, הלכתי למקום חשוב יותר. מאחורי הבית, הייתה.. הייתי רוצה לקרוא למקום אורווה אך כיוון שכריס אמר שבעבר היו בו פרות והיום הכלב שלו גר שם, לא ממש ידעתי איך לקרוא למקום. הלכתי לבית החדש והזמני של גם, לפני שנכנסתי ווידאתי שהבעלים של המקום, הכלב פאפי לא נמצא שם.
"גם!" התנפלתי עליו בחיבוק מוחץ והוא רעם בתשובה כי.. מישהו נתן לו ים של תפוחים ואני הפרעתי לסעודת המלכות שלו.
"כריס?" שאלתי והוא צהל.
היה נחמד מצידו לדאוג כך לג'ם. נאנחתי בקול. רק חסר לי לחבב את הנער הזה. אחרי כל הפעמים שצעקתי והתלוננתי עליו לפני ריין, רק חסר לי לאוהב אותו עכשיו.
מה שמזכיר לי.
בדקתי שאני לבד לפני שאמרתי בקול שקט "אני מקווה שאתה כאן ושומע אותי" לא יכולתי להסתכן ולומר את שמו.
"אם תרצה לומר לי משהו או שאני ארצה לומר לך משהו, תעשה כך" שרותי שריקה ארוכה ושתיים קצרות. חזרתי עליה שוב למקרה.
נשארתי קצת וליטפתי את ג'ם, לפני שיצאתי לחפש את כריס.
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Adventureסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
