היי
קודם כל אני רוצה להתנצל על שלא העלתי בפרק, בייחוד כשאנחנו כמעט בסוף.
תודה שחיכיתם עד עכשיו.
חח בדרך כלל אני לא מעלה פרקים לפני חגים/ שבתות ובשעה כה מוקדמת, אבל אני מרגיש שאני חייב לכם.
אז... אני מקווה שתהנו🥳🙃
חג סוכות שמחחחח
אוהב אתכםםם💙
"סקיי... סקיי".
בשניות הראשונות הייתי בטוחה שאני חולמת, מישהו מנער את כתפי קלות ולוחש את שמי, לוחש אותו ברוך וברכות שרוב האנשים לא מתשמשים בה.
"סקיי".
בשלב הזה פקחתי את עיניי.
לקח למוח שלי רגע לעבד את המידע שהעיניים שלחו לו "דוקטור" קראתי מופתעת.
הוא חייך ועיו נמלאו קמטים.
"איך את מרגישה?" הוא שאל.
גיכחתי "יכול להיות שעשיתי קצת בלגן" ניסיתי להזדקף ללא הצלחה, כאב לי מדי "אבל אני חושבת שזה בלגן מהסוג הטוב, אני מרגישה טוב יותר".
עיניו ברקו למרות שכל חלק אחר בו צעק עייפות.
"הפתעת אותי" הוא אמר "לא רק שלא ציפיתי שתפצעי שוב בסדר גודל כזה ואף חמור יותר, אלא גם שומרים הוציאו אותי מהבית בבהלה והמלך והמלכה נוכחים".
ליקקתי את שפתיי "מזל שאני עדיין יכולה להפתיע".
הוא נענע בראשו לשלילה "אני יכול להסתכל?" הוא החווה בראשו על החולצה המכופתרת שלבשתי.
רגע אחד.
עד כמה שאני זוכרת, הייתי ללא חולצה קודם. ומכנס.
קימטתי את מצחי בבלבול.
כחכוח גרון נשמע מקצה החדר ואני כמעט הגעתי עד לתקרה מהבהלה.
ריין עמד לו, ידיו שלובות על חזהו בקצהו של החדר ומבטו נעוץ בי "כריס ואני הסכמנו שעדיף להלביש אותך, את יודעת, רק למקרה שמישהו או מישהו יבואו לביקור".
הסמקתי מבוישת קלות, זה לא שמעולם לא הלבישו אותי, בכל זאת אני הנסיכה, גדלתי עם מלא עוזרות סביבי. אבל היה משהו שונה בידיעה שהם עשו את זה.
ובכל זאת- "תודה".
"דרך אגב, אדוני הרופא" מיהרתי להוסיף "אתה יכול לבדוק את כריס, בבקשה?"
נתתי לדוקטור גישה מלאה לגופי ולא הפרעתי לו בעבודה, ידיו היו כה קלילות ותנועותיו מדויקות ועדינות.
הוא פתח את התחבושות שכריס חבש אותי, בדק את הפצעים, החתכים, התפרים, הוא שטף וחיטא שוב את הכל תוך שהוא ממלמל שכריס עשה עבודה מדהימה.
הוא פתח לי שני ורידים וחיבר אותי לנוזלים, איבדתי הרבה דם, צריך להחזיר את הנוזלים לגוף. כשהוא סיים איתי, הוא עבר אל כריס, שהתעורר מהרעש אך תוך כדי שהרופא עוד חיטא את פצעיו, הוא כבר עצם עיניים ונרדם, חזהו עולה ויורד בקצב קבוע.
הרופא צקצק בלשונו "היה לו מזל, הפציעות שלו שטחיות בלבד".
הוא נאנח, ניקה את דבריו, קד לי לפרידה ואמר שיחזור בעוד כשעה וחצי כדי שיוכל לסגור את שקיות העירוי. הוא השאיר על שולחן החדר דבר מה שלא הצלחתי להבחין בו בחושך והייתה לי הרגשה שהוא גם לא מיועד אלי, ויצא.
החדר נמלא בשקט מלבד קול נשימותנו בחשכה.
כחכחתי בגרוני.
עיניו של ריין מיד התמקדו בי "אני רוצה לשאול אותך משהו".
הוא הזדקף, גינוני כבוד למשפחת המלוכה. גינונים שברגע זה לא חפצתי בהם.
"איך הגעתם כל כך מוקדם ליער? אמרתי לך לצאת שעתיים אחריי".
הוא לא היסס "יצאנו חצי שעה אחרייך" לפני שהספקתי להגיב הוא אמר "סלחי לי, הוד מעלתך, חשבתי שזו טעות לחכות זמן כה רב. הפרתי פקודה ישירה, אני מוכן לקבל כל עונש שתראי לנכון לתת לי".
הוא עמד זקוף כולו וראשון מורכן קלות.
הפקרת פקודה ישירה עונשה מוות, והוא יודע את זה.
התיישבתי במאמץ במיטתי. ריין נדרך, כאילו חושש לשלומי, במקום לדאוג לשלומו.
"התקרב אלי".
הוא צעד, לא מהסס, מוכן לעשות את הדבר הנכון.
הוא עמד מולי, פניי בגובה חזהו.
"התכופף" פקדתי עליו.
הוא עשה כדבריי.
עיניי היו כעת בגובה עיניו. אף שריר בפניו לא זע.
חיבקתי אותו.
ברע הראשון הוא היה כה המום שהוא לא הגיב, אך במהרה זרועותיו הקיפו את גופי.
"הצלת את חיינו" לחשתי "אני לא אשכח זאת לעולם".
"בשבילך הכל" יכולתי להרגיש אותו מחייך "אך אם לא תשחררי אותי, אני חושב שהחבר שלך לא יהיה מרוצה, הוא עוד עלול לעשות משהו טיפשי".
צחקתי שקטה ככל יכולתי, שלא אעיר את כריס. הוא נראה כה רגוע ושלו בשנתו, רציתי שיהיה כך תמיד.
"אתה יודע" אמרתי כשהוא התרחק " אתה יודע מלא דברים עלי ואני אפילו לא יןדעת כמה אחים יש לך".
ריין חזר להתמקם בצמוד לדלת החדר, שומר ומשגיח.
שפתיו התעגלו קלות "יש לי חמישה אחים, אני הבכור" הוא אמר ואני פערתי את עיניי.
"וואווו".
"איפה אתם גרים?"
הוא היסס לפני שאמר "רובילטון".
לפני שהספקתי להגיב הוא מיהר להוסיף "אנחנו באמת בסדר, והכסף מהשירות שלי מאוד עוזר להם, אתם נדיבים אלי מאוד".
רובילטון ידועה כאיזור העני יותר של הממלכה. בתים ישנים, בגדים בלויים ועם זאת הילדים שם תמיד שמחים, אמנם כסף חסר אך הם למדו להיות מכל דבר שאפשר. הם למדו לצחוק למרות הכאב, הם יודעים להעריך יותר מכוחם את מה שיש.
אבל לא ידעתי.
לא ידעתי שריין הוא.. עני. לא יודעת אם עני זו המילה הנכונה. כאב לי שלא הייתי מודעת למצבו הכלכלי של החבר הכי טוב שלי אחרי כל מה שעברנו.
הוא נענע בראשו "שזה לא יטריד אותך נסיכה" הוא אמר ושילב את ידיו על חזהו "לכי לישון, את צריכה לצבור כוח. אני שומר עלייך".
הקשבתי לו וחזרתי לשכב על המיטה. מוטרדת.
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Aventuraסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
