הדבר הנחמד היחיד שהיה בלילה הוא שישנתי טוב. ישנתי טוב, בגלל שכאשר כריס ואני עלינו לחדר שלו, והוא הכריח אותי להתקלח לפני שאני נכנס למיטה (ברור שהתכוונתי להתקלח! פשוט.. הייתי עייף), הוא נעל את דלת החדר שלו.
הוא שכב במיטה שלו כשיצאתי מהאמבטיה, רטוב, ומותש.
"בוא" הוא טפח על המיטה שלו.
אני זוכר שהיססתי בהתחלה, לא הייתי בטוח אם אני מבין נכון את כוונתו, מסתבר שהבנתי אותה מצוין.
כשהייתי קרוב מספיק אליו, הוא משך אותי בעדינות, ידו חובקת את מותני והוא הפיל אותי לצידו על המיטה.
נשפתי אוויר החוצה "ההורים שלך?" גופי שכר קפוא במקומו.
"ישנים, והדלת נעולה".
"מה אם מישהו יחשוד?"
הוא סובב את ראשו להביט בי "זה מטריד אותך?" עיניו הכחולות חקרו אותי. מנסות לקלוט כל רמז הנסתר מהעין. לא מהעין שלו, כמובן.
לאחר רגע של היסוס נענעתי בראשי לשלילה.
"אתה חושש מהשפחה שלי?"
ברור שהוא לא יפספס כלום.
פתחתי את פי וסגרתי אותו, לקח לי רגע עד שהצלחתי לדבר "אינני חושש בגללי" הייתי צריך להזכיר לעצמי שאני לא צריך לדבר בצורה רשמית "אני חושש בגללך".
"בגללי?" שמעתי פליאה בקולו היפה של כריס.
הנהנתי.
"תסביר".
ליקקתי את שפתיי היבשות "תקן אותי אם אני טועה" אמרתי בזהירות "ההורים שלך יודעים שאתה אוהב בנים?"
הוא הוריד לשבריר שניה את מבטו מעיניי, שבריר שניה שהספיק לאשש את החשד שלי.
"לא" הוא לחש.
"יצאת פעם עם מישהו?"
הוא חייך ואמר בציניות "אני מריח פה קנאה".
במקום לסטור לו כפי שרציתי, ליטפתי את פניו ברוך "יש לי אמון מלא בך, כריס".
הוא התענג על המגע שלי לפני שענה "הייתי עם מישהו בגיל שש עשרה, הוא היה גדול ממני בשנה, התנשקנו-" הוא שקע בזיכרונות "וזה הפחיד אותי, הפחיד אותי שאהבתי את זה, שאהבתי אותנו, עד שהיום אחד לא יכולתי להתמודד עם עצמי יותר ונישקתי איזו ילדה מקובלת בכיתה שלי. יצאנו ביחד שנה וחצי, החלק המוזר היה שאהבתי גם אותה, נהניתי להיות איתה, אבל הלב שליה היה כאוב, כאוב על הילד שעזבתי מפחד מעצמי. וזהו, מאז שהחלטתי לשים לנו סוף אני רווק".
נשקתי בעדינות לשפתיו "כבר לא" לחשתי, הוא החזיר לי בנשיקה רכה והצמיד אותי אליו.
"סיפרת להורים שלך?"
"מה אתה חושב?" הוא גיחך.
התשובה הייתה ברור למדי. לא. הוא לא סיפר להורים שלהם. מצד שני, ההתנהגות שלו כעת איתי הייתה כל כך נינוחה, הוא לא נראה כמי שמתמודד עם קונפליקטים פנימיים. שלם זו מילה גדולה, אני לא יודע אם הוא שלם בעניין בינו לבין עצמו, אך הוא בהחלט לא שבור. מה שגרם שגרם לחשוד, הוא היה צריך לעבור תהליך כדי להבין שזה בסדר, ואם הוא רווק תקופה כל כך ארוכה, אולי הוא לא סלח לעצמו עד הסוף.
אם כך, משהו היה לקרות, מישהו היה צריך לתמוך בו כדי שהוא יהיה מסוגל פיזית ונפשית להיות איתי. מישהו או משהו שהוא בטח בו מספיק כדי-
עיניי התרחבו בהפתעה "דניאל" לחשתי את שמו ביראת כבוד "דניאל ידע".
החבר שלי הביט בי בהלם, הוא מצמם בעיניו מספר פעמים בחוסר אמון "החשיבה שלך.. מעוררת התפעלות".
חייכתי בביישנות ודחקתי בו "דניאל ידע, אני צודק?"
הוא נשק לכף ידי "אתה בהחלט צודק".
חיכיתי שימשיך, לקח את זמן אך בסוף הוא סיפר "חשבתי שאני לבד בבית, זה היה יומיים אחרי שנפרדתי מה- מהחבר הקודם שלי. לא הצלחתי להתמודד כל כך טוב עם הרגשות שלי, בכיתי, צעקתי בעטתי בחפצים בחדר שלי" הוא השמיע קול בין גיחוך לאנחה "מרוב רעש לא שמעתי אותו בכלל נכנס, עד שלפתע מצאתי את עצמי אזוק לידיו של אחי הגדול. הוא החזיק אותי במקום והכריח אותי להרגע, ואני פשוט פרצתי בבכי".
ניסיתי להאט את הדופק שלי, הוא לשמע דבריו "הוא חיבק אותי, והוא חיבק אותי אפילו יותר חזק אחרי שסיפרתי לו למה אני מתנהג בצורה כל כך לא אופיינית לי".
מכאן כבר יכולתי להשלים את הסיפור "הוא לימד אותך לאהוב ולקבל את עצמך".
הוא צבט את בלחי "חבר חכם יש לי. אתה צודק, בלעדיו אני לא בטוח שהיה לי אי פעם את האומץ לנשק אותך".
הודיתי בליבי לדניאל, היכן שהוא נמצא. הודיתי לו על שגרם לחבר שלי ללמוד לאהוב היה עצמו, שמנע ממנו לפגוע בעצמו, שהעלה לו את הביטחון, האמין בו ועזר לו להיות שלם.
"מספיק לדבר עלי" הוא חלם את השיחה "מה איתך? היה לך מישהו בעבר?"
נענעתי בראשי לשלילה "מלבד קיארה, אבל היא לא בדיוק נחשבת".
"לא יכול להיות, בחור יפה כמוך?"
הסמקתי "למדתי בחינוך ביתי, אני בקושי מכיר אנשים בגילי".
"מה עם הנסיכה?"
איזו מחשבה מגוחכת.
"לא" צחקתי "ממש לא, היינו סתם חברים".
"רק סתם חברים?"
"רק סתם חברים".
הוא הצמיד אותי קרוב אליו "אתה טהור" הוא אמר "וחלק, זה אומר שאני אלמד אותך אהבה מהי".
הרמתי את ראשי מספיק רק כדי לנשק אותו בשפתיו המתוקות "אני יותר מאשמח".
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Maceraסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
