קמתי עם הרבה אנרגיות בבוקר שלמחרת, למרות הלילה המעייף שעבר עלי והערות עד לשעה מאוחרת.
התארגנות הבוקר שלי תמיד ארוכה יותר משל רוב האנשים, לפחות ככה שיערתי, כיוון שרוב האנדים לא צריכים להתלבש ולהיראות כמו נסיכה אמיתית בכל יום.
ללבוש שמלה, להתאפר ולסדר את השיער- אלו פעולות שדורשות זמן. אם כי עם הזמן למדתי איך לצמצם אותן לזמן מינימלי, אחרי הכל, אני לא יכולה להרשות לעצמי לשרוף את השעות היפות של הבוקר, או לשרוף זמן באופן כללי, כיורשת העצר של הממלכה היה לי לוח זמנים צפוף תמיד.
לבשתי שמלה יחסית פשוטה בצבע זהוב כצבע העטרת שלי, נעלתי נעליים בעלי עקב קטן והתאפרתי רק מעט. אספתי את שיערי לפקעת על ראשי והנחתי עליו את הכתר שלי.
לא רציתי לקרוא לאחת העוזרות שלי כדי שיעזרו לי להתארגן, לפעמים הרגשתי שזהו בזבוז זמן וניצול מצידי למרות היותי המלכה לעתיד, לטרטר אותן לדברים שאני יכולה בהחלט לעשות לבדי, אפילו שזאת העבודה שלהן, נראה לי לפעמים לא ראוי. אני יכולה לעשות דברים בעצמי.
צחקתי כעמדתי והבטתי בבבועתי מבעד למראה, הייתי חייבת להודות שנראיתי מרוממת הבוקר, אולי בגלל שגם הרגשתי כמו אחת כזאת.
עטתי על עצמי את הנסיכות שלי ויצאתי מחדרי.
בירכתי את השומר שעמד במרחק מועט מדלת חדרי, שיערתי שהוא חדש בתפקידו כיוון שלא זיהיתי אותו. הוא הסמיק קלות לפני שהרכין את ראשו מעט המום מהיחס שקיבל ובירך אותי בחזרה, בלעתי צחקוק קל למראה הסירבול החמוד שלו.
ידעתי שלא בכל המקומות אנשי צוות הארמון זוכים בכלל ליחס מלבד לפקודות מבני משפחת המלוכה. למעשה, המורה שלי להיסטוריה אמר שזהו מנהג די חדש שאבא שלי התחיל. מאז שהוא היה קטן הוא סירב להתייחס אל אנשים רק כאל התפקיד שלהם. כל הזמן אומרים לי שאני דומה לאבא שלי, בהתנהגות, במראה בזווית הראייה שלי, לקחתי הכל כמחמאה.
"בוקר טוב" בירכתי את הוריי בניד ראש קל והתיישבתי בכיסא שלי, לצד אימי.
"בוקר טוב, סקיי" אבא הרים את עיניו מהעיתון והניח את כוס הקפה מידו "איך עבר עלייך יום האתמול?"
לא ניסיתי להחניק את החיוך שעלה על שפתיי ולהעלים את ההתלהבות מקולי "היה כל כך כיף!".
אמא צחקה מרוצה ולאחר מכן שאלה "יש לך תוכניות להיום?"
קיבלתי יום חופשי לכבוד יום ההולדת שלי.
משכתי בכתפיי "לא תכננתי משהו מיוחד" לא שהיה לי עם מי בכלל "חשבתי להשלים קצת פערים, להתאמן, אולי אעשה סיבוב בחצר".
כאילו שהיו לי פערים להשלים כשאני התלמידה היחידה בכיתה, אבא ואמא ידעו זאת כמובן, אך הם מזמן הפסיקו ללחוץ עלי להוריד מכתפיי את כל העומס של הלמידה שאני מכניסה אליו את עצמי.
האמת היא שאני אוהבת ללמוד, לא רק שכך אני צוברת ידע ומחכימה, ויידע פירושו עוד דרכים לעזור טוב יותר לעם שלי, אלא שבדרך הזו המוח שלי עסוק. כשהוא עסוק, קשה לו להתרכז בדברים אחרים, כגון בכאב ובבדידות.
חתכתי בנימוס את הוופל שלי לפני שהכנסתי אותו אל פי.
"רק אל תבריזי מהארוחה החגיגית שתכננו בשבילך, את יכולה לשער לעצמך כמה השף טרח עליה".
חייכתי "לא התכוונתי להבריז, אני אהיה כאן באחת בדיוק".
דחפתי חתיכה נוספת של וופל אל גרוני לפני שהרחקתי את הכיסא מהשולחן ונפרדתי מהוריי
"ניפגש אחר כך".
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Aventuraסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
