"באמת" קראתי בתסכול "אני לא מבין אותה, מה בער לה להזמין אותו?".
ריין ישב על המיטה שלי בנינוחות ורגליו מתנדנדות לפנים ולאחור כמו ילד קטן, היה משהו חמוד בלראות את השומר האישי שלי מתנהג בצורה משוחררת כזאת. שערו הקצוץ התחיל להתארך מעט והבליט את צעירותו, לדעתי הוא לא עלה על גיל 23.
הסתובבתי אליו בתסכול כשלא הייתי מרוצה מהצורה שבה שיערי נאסף על ראשי וקראתי בהנפת ידיים מיואשת "מה אני אמור לעשות?"
ריין העביר עלי את מבטו מכך רגל ועד ראש "קודם כל" הוא חייך "הגיע הזמן לקנות לך בגדים חדשים".
הבאתי איתי בתיק שני זוגות של בגדים נוסף למה שהיה עלי, כך שבכל יטם החלפתי בין הזוגות. לא יכולתי להרשות לעצמי לקחת איתי כל כך הרבה בגדים, אחרת לא היה לי מקום לשאר הציוד שהייתי צריך לקחת איתי.
ריין נעמד, הוא הלך אלי ואחז בשתי כתפיי ביציבות "לפעמים נדמה לי שאתה שוכח משהו חשוב, משהו שטבוע בך מהיום שנולדת, סקיי, אתה נסיך אורנוליה. אתה יכול ואתה צריך ויש לך את היכולת להתמודד עם הכל".
הוא הרים קווצה של שיערות מראשי ואמר "זה מה שמוציא אותך מדעתך? או הנער ההוא, כריס?" הוא נשף אוויר "נולדת לעשות דברים הרבה יותר גדולים ומורכבים מזה".
הוא חייך אלי "לך, סקיי, ותראה להם מי אתה".
מכאן היה הרבה יותר קל.
תוך זמן קצר הייתי לבוש בחולצה רפויה בצבע שמנת מלוכך, מכנס חום ונעליים גבוהות, שערי היה אסוף בקוקו גבוה על ראשי, ולמרות בגדיי הפשוטים הרגשתי רשמי.
הסתובבתי אל ריין, מחכה לתגובה שחזר לשבת על הציטה שלי בנינוחות.
"ככה יותר טוב" הוא אמר בחיוך קטן "אתה נראה מרשים, אני יכול להאמין להיותך נסיך למרות המראה הפשוט".
הרכנתי קלות את ראשי בתודה.
"אף אחד לא יעשה צחוק מנסיך אורנוליה" אמרתי בסיפוק וסוף סוף נשמעתי כמו עצמי.
ריין הניח רגל על רגל, שילב את ידיו ואמר "אני חושב שזה זמן טוב לדבר על הפרה שבחדר".
מיד אוזניי התחדדו, ופני וגופי הסתנו לקשר וריכוז עמוק. חיכיתי שהוא ימשיך ללא תזוזה.
ציפיתי למשהו דרמטי, ציפיתי לשמוע איזה נושא כבד או שאלה גורלית כבדת משקל, לא ציפיתי שהוא ישאל "קורה משהו בין קיארה לבינך?"
בהתחלה התבלבלתי קלות כיוון שלא חשבתי שזו תהיה השאלה, אחר כך התבלבלתי כי פשוט לא לא ידעתי מנין הוא הגיע למזקנה הזו, ואם הוא הגיע אליה.. בדרך כלל יש סיבה שבגינה אנשים מגיעים למסקנות. הנקודה היא לא האם המסקנה נכונה או לא, אלא מדוע ואיך ולמה הם הדיעו אליה.
"לא" אמרתי ובחנתי את שפת גופו, כלומר, את הדיבור הלא מילולי שלו בניסיון לקרוא אותו.
"אתה בטוח?"
הנהנתי.
ריין משך באפו "אם כך, אני חושב שבקרוב תצטרכו לדון על ההסדר ביניכם".
לדון על הנושא בישיבה על יד ריין נשמע לי כמו רעיון טוב. אחרי הכל, לא היה מדובר על נושא של חיים ומוות ולא על דבר שיקבע את גורל הממלכה והנתינים שלי. הרעיון של לשבת ליד חבר ולקבל הסברים טובים, נשמע לי כמו דבר לא רע בכלל.
"מה כוונתך ב'הסדר'?" נשאתי אליו זוג עיניים גדולות.
"אתה באמת לא יודע על מה אני מדבר?" הוא שאל בקול תמה.
נענעתי בראשי לשלילה.
ריין גלגל עיניים "בכל מה שקשור לפוליטה ולניהול אתה מצטיין, אבל בכל הנוגע ליחסים עם אנשים אינך יודע דבר".
למרות שהוא עקץ אותי כרגע, החלטתי להתעלח ממנו ונעוץ בו מרפק ידידותי "ריין, באמת, בשביל מה אתה נמצא פה?" יללתי.
ראיתי את הכיוון של ידו של ריין, הוא התכוון לפרוע את שיערותיי "הוו, ממש לא" תפסתי את ידו באוויר מעל ראשי "אתה יודע כמה זמן לקח לי לסדר את השיער? אני מניח שאתה יודע, כיוון שבהית בי כל הזמן הזה, אז למה אתה חושב שאתה יכול להרוס את כל עבודתי הקשה?!".
ריין קרץ לי לפני שצבט את לחיי בידו השניה.
'חתיכת מציקן' רטנתי בליבי ללא שום כעס.
"שנינו יודעים שאתה לא יכול בלעדיי" הוא החמיא לעצמו.
"שנינו יודעים שקשה לך להתרחק ממני יותר מחצי סנטימטר".
הוא פרץ בצחוק ואני זקפתי את סנטי בגאווה מזוייפת, בזווית העין ראיתי את צחוקו מטלטל קלות את כל גופו. למרות כל הבלגן שהיה בינינו בהתחלה, שמחתי שריין עושה את המסע הזה יחד איתי. עכשיו, אחרי שהתרלתי לנוכחות שלו, קשה לי לראות את עצמי בלעדיו, הוא מנעים את זמני, הוא חכם, הוא יודע מה לומר ומה לעשות ואני לגמרי מחבב אותו.
לבסןף הוא הפסיק לצחוק, הוא התקרב אלי, יישר את החולצה שלבשתי ולחש בטון משוחק "צודק לגמרי, נסיך" הוא חייך "אני לא מסוגל להתרחק ממך".
נשכתי את שפתי התחתונה ולחשתי "אני יודע".
הוא צחק "תמיד אומרים שמי שגר קרוב מאחר, אם לא תמהר הם עוד עלולים לדפוק לך בדלת".
אני חושב שהחוורתי וקמתי בבהלה מהמיטה. רק זה מה שחסר לי, שהפ יעשו ביקור לא צפוי בחדא שלי.
"בילוי מהנה" הוא קרא. ממש.
רגע לפני שפתחתי את הדלת הסתובבתי אליו פעם אחרונה, כיוון שנזכרתי במה שטרד את מנוחתי "ריין" קראתי בשמו והוא הרים אלי זוג עיניים כהות "למה התכוונת כשדיברת על קיארה?".
הוא לא ענה בהתחלה.
"נדבר על כך כשתחזור אם לא תגלה לבד עד אז".
תשובתו לא הרגיע אותי, והתמהמתי עם היציאה מהחדר.
"היי" ריין צעד אלי "ממה אתה מפחד?"
נאנחתי "מהכל" אמרתי ונשאתי אליו עיניים "אני לא מצליח להבין מה אתה מנסה לומר לי, ו.." נשפתי אוויר בתסכול "אתה יודע, חוץ מקיארה, לא יצא לי להיות עם.. הרבה צעירים זרים בגילי ומה אם לא אדע מה לעשות או ש-".
"היי" ריין הניח אצבע על שפתיי ומנע ממני לדבר "אתה יודע, אין לי ספר עם הוראות איך להתנהג עם צעירים זרים. אני לא בטוח שקיים ספר כזה" הוא חייך.
"תראה" הוא חשב לרגע לפני ששאל "למה אתה לבוש ומתנהג כמו בן?"
היססתי "זה.. לא עכשיו" רציתי לספר לו, בטחתי בו, אבל לא כעת, לא היום "תסתפק בינתיים רק בזה שכך אני רוצה להתנהג".
"בדיוק" הוא אמר כאילו אמרתי את התשובה הנכונה "אין כאן ארמון, אין חוקים, אין הוראות, אתה מי שאתה, תתנהג בדיוק כמו שאתה רוצה, כמו שאתה חושב, תהיה פשוט אתה עצמך כל עוד אתה יכול".
"הנסיך סקיי" הוא הניח יד על כתפי והביט אל תוך עיניי "אתה מי שאתה בוחר להיות".
הוא פתח את הדלת ודחף אותי קלות החוצה "לך, הם מחכים לך".
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Adventureסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
