"היי, סקיי, סקיי!" שמעתי קול מוכר צועק "אתה הולך לכיוון הלא נכון, אני נמצא ממש כאן!"
בכלל לא שמתי לב שנכנסתי אל דוכן אחר, חייכתי אל המוכרת בנימוס מבולבל, סובבתי את גופי ולחשתי את צעדיי בכיוון קולו של כריס.
הוא צחק כשראה אותי.
הרגשתי שאני מאדים קלות "לא שמתי לב לאן הלכתי".
"ראיתי" הוא צבט את לחיי בחיבה, ואני נמסתי לשניה אחת בתוך גופי.
"קח" דחפתי לו את השקית לפני שאשכח.
הוא ניסה לא להראות נלהב מדי כאשר לקח אותה מידי, הוא התבונן בה כאילו ראה אוצר. אני אומר לכם, יש משהו למשפחה הזאת עם עוגיות.
"זה כל כך הרבה".
הנהנתי בסיפוק "כדי שלא תהיה רעב".
"זה בטח עלה לך הרבה כסף" היא פשפש בכיס מכנסיו, לקח לי פחות מרגע להבין את כוונתו. מבלי לחשוב, נצמדתי אל גופו, כשיד אחת שלי אוחזת בעדינות בידו שבתוך הכיס.
"לא, כריס".
כשהוא רוצה, הוא יכול להיות עקשן כמו פרד "אני רוצה, אתה לא יכול לשלם עלי כל הזמן, אתה אפילו לא מקבל מאיתנו כסף, תן לי להחזיר לך".
"יש לי מספיק כסף" אמרתי "אני לא מוכן שתחזיר לי, תראה זאת כמתנה מהחבר שלך".
הוא הביט סביב עד שעיניו ננעצו בי "אני רוצה לשלם לך" אמר והדגיש כל מילה.
עקשן, כבר אמרתי שהוא עקשן?
שיהיה.
נצמדתי עוד קצת אל גופו, חזי נגע בחזהו, ידי צמודה לידו וירכינו התנגשו זה בזה "אם אתה ממש רוצה, אתה יכול לשלם לי בדרך אחרת" לחשתי קרוב אליו, מודע לכך שהוא מרגיש את הבל פי על פניו.
הרגשתי את גופו מתקשח קלות "למה אתה מתכוון?"
מבלי להסס או לחשוב הצמדתי את שפתיי לשפתיו, בהתחלה בנשיקה קטנה, התרחקתי ממנו רק מספיק כדי שאוכל להעביר את לשוני על שפתיו המתוקות. הרגשתי את גופו נרפה והוא שוחרר קול אנחה חמוד מבין שפתיו.
"מה אתה אומר?" לחשתי בקול הכי מגרה שהצלחתי להפיק מגרוני.
"אני מסכים לעסקה" בטח נדרש ממנו את כוח רצונו כדי לדחוף אותי מעליו "בבית, בחדר שלי".
הוא כחכח בגרונו ויישר את חולצתו הישרה, עקבתי אחריו במבטי "אם לא אכפת לך, אתה מפריע לי בעסקים".
הוא חייך וחזר לעיסוקיו כמוכר הכי חתיך של המקום והתנהג כאילו דבר לא קרה. ניסיתי לעשות כמוהו, לחייך לאנשים, להיות חביב לצחוק איתם, באמת רציתי שהם יאהבו אותי ולא רק כי אני אוהב אותם, כי רציתי שהיחיסים בינינו יהיו טובים מעכשיו עד הסוף.
את כריס כולם כבר הכירו, נראה שהוא חביב על כולם, הקבועים מבין לקוחותיו אפילו שאלו על משפחתו ועל חייו. הוא נראה נינוח, במקום המוכר שלו, הקבוע.
"היי" המילה נאמרה באגרסיביות קלה, ניסיתי להתעלם מהעוינות.
"שלום, אוכל לעזור לך?" חייכתי.
הגבר מלא השרירים עמד בדריכות, מוחי התאים את עצמו אך כלפי חוץ גופי שידר רוגע. לא רציתי להראות לו את שזיהיתי אצלו.
"מי אתה? ואיך הגעת לכאן?"
הייתי מודע לכריס שעזר לאישה מבוגרת לידי בחביבות, אך ראיתי שכתפיו נקפצו, הוא הקשיב לשיחה שלנו.
המחשבה גרמה לי לחייך, מה שכלל לא התאים לסיטואציה, אך המחשבה שכריס לא משאיר אותי לבד לעולם הייתה מתוקה בעיניי.
"אני מהעיר הגדולה" אמרתי וקולי רך.
"מי אתה?"
כיווצתי את גבותיי בבלבול מעושה "מי אני- זו שאלה פילוסופית קשה-".
הגבר נראה כמי שעומד להכניס לי אגרוף. המקום בנשימות והכרחתי את גופי להשאר רגוע, לא להכנס ללחץ ולא לעימותים. לא הגעתי לכאן בשביל זה.
"אל תתחכם איתי, ילד!" הוא קרא בכעס והטיח את אגרופו על גב הדוכן, הייתי מודע היטב לכך שהאגרוף היה מיועד לי.
"צהריים טובים, אדוני" כריס לפתע נדחף ודחק אותי קלות הצידה בצורה מגוננת.
הגבר ירק על הרצפה באיום, כריס לא הניד עפעף. הוא עמד איתן במקומו, עיניו נעוצות בנוקשות בגבר בגיל העמידה שלפניו.
"מי זה הילד הזה שאתה מחזיק איתך?" הוא ירק את המילים.
"זה ממש לא עניינך".
הוא נראה עצבני, נראה שהוא מתכנן להגיב. לא הייתי מוכן למכית באמצע הרחוב, רק זה היה חסר לי ברשימת הישגים שלי.
אך משהו במראהו של כריס עצר אותו "תעזוב אותו ולך, אינך רצוי כאן".
הם עשו ביניהם קרב מבטים, ובסופו של דבר הוא ירק בשנית על הרצפה ואמר "אני הייתי שם עליו עין, מישהו מסתובב בחוץ, מישהו-"
כריס הפנה לו את הגב ומשך אותי יחד איתו, ובכך חתם את השיחה.
הוא קילל אותו בשקט.
"ששש" לחשתי והנחתי אצבע על שפתיו "אל תהרוס את הטוהר שלך בגלל לכלוך של אחרים".
עיניו הכחולות התרככו כשהביט בי "זה מקסים מצידך" הוא הדביק נשיקה רכה ומהירה על לחיי "אני לא אוהב כשמדברים עליך ככה, תקרא לי אם מישהו יעז להתעסק איתך, בסדר?"
הנהנתי.
"נשארו כמה עוגיות, שב, תאכל ותנוח קצת, רק תשאר בבקשה בטווח הראיה שלי".
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Adventureסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
