הנער.ה עם הכתר (boyxboy)

פרק 38

ריין ואני נפגשנו רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
אמנם הייתי הנסיכה, אך גם הייתי צריכה להתאים את עצמי ללוח הזמנים שלו. ולמען האמת, השיחה שלנו יכלה לחכות לצהריים בשקט, הרצון שלי לראות אותו הוא זה שהשתולל בחוסר מנוחה.
טיילתי לי בגנים המלכותיים, בימים אלו וודאי שנאלצתי להסתובב עם שומר ראש. ריין.
אחד המקומות הכי יםים בארמון הוא הגנים שלנו. הגנן שלנו מגיע כל יום, מלטש, מסדר, ומדשן כדי שהכל יראה מושלם. והכל נראה מושלם.
אני הכי אוהבת את הורדים. כשהייתי קטנה אהבתי במיוחד את הסיפור על אליסה בארץ הפלאות, יום אחד אבא הפתיע אותי ושתל הרבה ורדים, כולם לבנים, ורק עץ אחד, קטן בפינה היה אדום.
בייתי קטנה, בת חמש, אבל אני ממש זוכרת את היום ההוא, אני כחכחתי בגרוני בשלווה ואז צרחתי בקול הצפצפני של ילדה בת חמש "ערפו את ראשו!". אבא והשומרים שהיו עמנו התפוצצו מצחוק.
כשלפתע אחד מהם קרע ברך "אני מתנצל, הוד נסיכותך" הוא אמר בקול רועד "אנא, קבלי את התנצלותי" והוא הושיט לי שוקולדים ארוזים בעטיפה של חפיסת קלפים.
אני חושבת שהחיבוק שהוא קיבל ממני, אמר לו שהוא שהראש שלו ישאר מחובר לגופו. לפחות בינתיים.
"הוד מעלתך?"
ניערתי את ראשי "מצטערת, שקעתי בזכרונות".
הוא משך באפו "טוב לזכור, צריך להזהיר בלשקוע. לעיתים שוקעים כה עמוק ששוכחים איך לקום".
הוא צדק, כמובן, אבא תמיד אמר לי שחשוב שאזכור כמה שיותר מההיסטוריה שלנו ושכל העולם, כדי ללמוד ממנה, כדי לא לחזור על טעויות ומנגד, הבהיר שאסור לי לשקוע בה ולתת לה לערער אותי. אני אצטרך לפעול, הכי טוב שאני יכולה ובכל הכוח.
צריך לזכור, חשוב ללמוד, אסור לשקוע.
"ריין" שחררתי אוויר שלא ידעתי שכלאתי "אנחנו צריכים לדבר".
צעדתי לצידו בנינוחות, בגב זקוף ומבט קדימה.
סיפרתי לו על המכתב שקיבלתי, על הכופר שדורשים החוטפים תמורת ויוי, ועל הזמן תאריך היעד. כך זה עת שאנו צועדים, לא יכולתי להסתכן בכך שמישהו יביט בנו בחשד.
אם מישהו יחשוד בי, האבטחה עלי תגבר. מצב מסוכן עבור התוכנית שלי.
"אוקיי" הוא אמר, לפי טון קולו ידעתי שהוא מעבד את המידע "מה חשבת לעשות?"
מצמצתי בעיניי "מדוע הינך חושב שאני מתכננת לפעול?"
הוא גיחך "באמת, הוא מעלתך, אני כבר מכיר אותך טוב מספיק בכדי לדעת איך הראש שלך פועל".
חייכתי וסובבתי את ראשי אליו "התגעגעת אליך, ריין, כל כך הרבה".
"גם אני אלייך" קולו הביע כנות.
לא יכולתי להתאפק ופלטתי "גם בנוגע לזה יש לי תוכנית".
הוא הרים גבה סקרנית ומופתעת "למה אץ מתכוונת?"
"לא יכולה לפרט" אמרתי במהירות "אני רק מקווה שהכל ילך כמו שצריך".
"אני בטוח שתצליחי" אמר בשלווה "אם כי אשמח לדעת מה התוכניות שלך ואיך אני קשור אליהם, כיוון שברור לי שקיבלתי תפקיד".
אני כל כך מחבבת את הבחור.
והוא צדק, לא היי בטוחה עוד כמה זמן נותר לנו להיות יחד והיה לי עוד הרבה מה לספר לו.
התוכנית הייתה פשוטה עד כדי גיחוך, לעיתים הדברים הפשוטים ביותר הם הכי מוצלחים, קיוויתי שכל יהיה גם בנוגע לתוכנית שלי. אם כי... פשוט הוא עניין יחסי, הייתי חייבת לדאוג שהכל יהיה במקום, כך דבר קטן שלא יעבוד יהרוס את הכל.
בורג אחד שחסר במכונה המכונה לא תעבוד. הדבר זהה לתוכנית שלי.
אוקיי, זה הולך כך.
אני אבקר את כריס כל ערב מהערבים הבודדים שנשארו לנו ובכל ערב אופה לו ולשומרים מגש עם קאפקייקס, ממקומם זה נראה כאילו אני מנה להעלות זיכרונות בכריס על מנת שהתאהב בי שוב, וידבר איתי. במילים אחרות, מחווה נואשת.
אך מחוכמת. מטרתה היא שהם יתרגלו אלי.
ברגע שהם יתרגלו לנוכחותי, הם  גם יאכלו את העוגות שלי מבלי להטיל בהן ספק, בייחוד כשהם רואים שגם אני אוכלת אותם. אחרי הכל, למה שאני להרעיל את האהובי?
החלק הזה תלוי לחלוטין בשון. סם ההרדמה שהוא יביא לי, יכנס לעוגות של השומרים, כך לאחר זמן קצר כולם ישקעו בשינה עמוקה ואני אוכל לשחרר את כריס.
איך? המפתחות קשורים לשומר הכי בכיר באותה המשמרת לחגורת מכנסיו, ברגע שהוא יירדם המשימה תהיה פשוטה.
החלק הבא תלוי בעזרתו של ריין. למיד ישנה הדרך הקלה שבה אנחנו מפשיטים את השומרים, אך כיוון שזה נראה לי לא לכבודם ולא מכבודי, העדפתי דרך אחרת.
ריין יצטרך להעביר לי מדים של שומרים, שני מדים. אחד לכריס ואחד לי. אני אנסה לעוות את המראה שלנו הכי טוב שאני יכולה כדי שלא יזהו אותנו. נלך כך לשער האחורי של הארמון, אמצא כבר תירוץ לשומרים בשער ונחליף אותם.
כלומר, הם ילכו ואנחנו נברח.
שון יחכה לנו ביער עם ג'ם, ואני מקווה שגם סוס נוסף, כך שהרכיבה משם תהיה קלה יותר. נתעמת עם החוטפים, נציל את ויוי ו.. זהו בגדול.
"הנשמע פשוט מאוד" אמר ריין, והייתה לי תחושה שהוא מדבר בציניות.
"תוכל לעזור לי?" התעלמתי מנימתו.
הוא נאנח בכובד ראש.
"למזלך הרב, המחסן של השומרים  נמצא שתי גרמי מדרגות מעל הכלא. אני אתן לך את המפתחות קרוב למועד תחילת המבצע. המחסן נועד במקרה וחסר למישהו נשק או שנהרסו לו המדים וכדומה. מי שמגיע, כמעט תמיד מגיע בתחילת משמרת משמרת בסופה. תוכלי למצוא שם מדים חדשים ונשק. השתמשתי בהם בחוכמה"
למען האמת, המידע הזה טרד קצת את מנוחתי.
"אתה אומר בעצם שכל שומר יכול להיכנס? זה לא מסוכן? אתם לא מאבדים כך ציוד רב?"
הוק קטע את דברי "ברור שלא, המפתחות נמצאים אצל קומץ אנשים, המכירים ביותר, ורק הם רשאים לפתוח את החדר ובנוסף הם רושמים את כל מה שהם לקחו והרשימה עוברת פיקוח אצל המפקד. הוא מטפל במידע בהתאם".
זה עדיין לא נשמע טוב.
"לך יש מפתח?"
הוא הנהן.
"זה אומר שהם יכולים לחשוד בך".
הוא חייך "קרוב לוודאי שלא".
"תסביר".
"אתה נמצאת בכלא, בכלא חייב שיהיה ציוד מלא, כלומר, לשומר הבכיר מביניהם יהיו המפתחות לחדר".
חייכתי "אם כך, אקח את המפתחות ממנו, בין כה וכה התכוונתי לקחת אותם בשביל כריס".
הוא לא בראשו לשלילה "הצרור של שומר הכלא ענק, לא תצליחי למצוא את המפתח הנכון בזמן הקצר שעומד לרשותך, אני אתן לך את שלי".
הנהנתי "תודה".
"כל מה שתבקשי, נסיכה".
"אם כך, יש לי בקשה נוספת".
הוא נאנח "ידעתי שלא הייתי צריך לדבר".
צחקתי.
הוא חיכה.
"אני צריכה שאתה תהיה אחד ממחליפי המשמרת" הוא חיכה שאמשיך.
"אני אגיע בשעות האחרונות של משמרת הערב, אני עדיין לא בטוחה על השעה המדויקת. באחת עשרה יש החלפת משמרות, נכון? אז צריכה שאתה תהיה שם, אני צריכה שאתה זה שיגלה שהשומרים ישנים. ובזמן ששאר השומרים יכנסו לפאניקה וירוצו למלך ולמפקד, אתה תרוץ לחדר שלי, תראה שאני לא יכול ותספר להורים שלי. הם כמובן, ישלחו אליכם לחפש אחריי, אני רוצה שאתה תהיה שם, תעזור להם למצוא אותנו".
"סליחה?"
הבנתי את חוסר האמון בקולו. למה אני טורחת לברוח אם אני מבקשת ממנו שימצא אותנו?
"אני לא יכולה לספר, תסמוך עלי, אני צריכה שתוביל אותם לכיוון הנכון. אני צריכה שהם ימצאו אותנו".
הוא בלע את רוקו "את בטוחה במה שאת עושה, הוד מעלתך?"
לקחתי נשימה עמוקה "אני בטוחה".
הוא הנהן "כבר אמרתי, אעשה כל מה שתבקשי".
"תודה, ריין" לחשתי "אני צריכה ללכת".
לא יכולתי להשאר איתו זמן רב מידי, אנשים יכולים לחשוד. זה מסוכן, גם כך הייתי איתו יותר מדי זמן.
בינתיים הערב ירד, לו בעצלתיים, התארגנתי בחדרי, התקלחתי, לבשתי שמלה נקיה ומפוארת ונתתי לקלרה לסדר את שיערי.
לאחר שהייתי מוכנה ירדתי אל ארוחת הערב, לא בצפייה לאוכל, אם כי בטני קרקרה, אלא בצפייה לראות את מרקוס, קיוויתי כל כך שיש לו מה לתת לי. הייתי חייבת את הסם. בלעדיו הכל אבוד. אני חייבת את שון.
ירדתי בזהירות בנעלי העקב שלי, מדרגה מדרגה, במלכותיות ובמבט אטום שלא חושף דבריו ממחשבותיי המתרוצצות.
"הנסיכה סקיי".
מיהרתי לקוד קידה בחינניות.
"הוד מלכותך" ברכתי.
היא חייכה במתיקות, אך משהו במבטה לא מצא חן בעיניי, חיוגה לא הגיע עד לעיניה "איך את מרגישה, בתי היקרה?"
"שלומי טוב, תודה, ואיך את מרגישה, אמא?"
"תודה שאת שואלת, אני מרגישה מצוין".
לא הייתי בטוחה שאני מסכימה.
"התואילי ללכת אותי?"
ככל הנראה אנו הולכות לאותו המקום.
התאמתי את צעדיי לאחור של אמי.
"שמעתי שביקרת בכלא שבמרתף".
בלעתי רוק וניסיתי שלא להסגיר את פחדי "אכן".
"מדוע עשית זאת?"
חשבתי במהירות, הייתי צריכה לדעת כמה היא יודעת ומה היא חושבת "התגעגעתי לכריס" לחשתי והכנסתי את מלוא העוצמה בקולי.
"אני מבינה-".
"לא, את לא מבינה" לא הייתי בטוחה למה התפרצתי "את התאהבת במלך!".
"אהבה היא דבר מסובך, יקירה".
"שמתי לב" רטנתי.
"אך העלת נקודה חשובה" היא המשיכה "אני הייתי בת עצולה מן המעמד הגבוהה והתחתני עם מלך. את הנסיכה, מן המעמד הגבוהה ביותר, הוא פשוט עם שזלזל במלכתו לעתיד ויושב בכלא".
"הוא כל כך הרבה יותר מזה" מיהרתי להגן עליו, כמעט בכעס.
עיניה ננעצו בשלי, היא כמו בחנה אותי, ניסתה להבין עד הסוף אולי עד כמה הקשר שלנו עמוק "הוא שונא אותך" היא אמרה בפשטות ששברה את ליבי.
"הוא מבולבל" מחיתי בתוקף "הוא זקוק רק לזמן בכדי להיזכר".
"אני מצטערת" היא אמרה "אני לא חושבת שנותר לו זמן".
קפאתי במקומי "למה את מתכוונת?"
אמא התחמקה מתשובה "אביך מתעכב מעט בהחלטה בגלל היועץ שלו. מרקוס טוען שההחלטה עלולה לפגוע בתפקוד שלך ושאולי כדאי לדחות אותה מעט, עד שתשתקמי מחזרתך לארמון ולמלוכה".
"אמא-"
"אביך הקל בעונשו כיוון שהוא רק ילד, וגם בגלל שעזר לך, דבר שהביא הן לרעתו בעיני אביך והח להערכתו על כך שדאג לך".
כעת כבר הייתי באמת מודאגת. שפתי התחתונה רעדה והדופק רעם באוזניי "אמא.." ניסיתי לדחוק בה.
היא אחזה בתנועה עדינה בידי ולחשה "הוא יסולק מהממלכה, לתמיד".

**************************************

לחץלחץלחץלחץלחץלחץלחץלחץ
לעוד מישהו נהיה חם פתאום?