אנשיםםם
חכו לסוף הפרק.
הוווו חכו עד הסוף
**************************************
"מוכן? אני זורק!"
זרקתי קבוצה של אגסים בבת אחת למטה.
"מה אתה-"
כריס ניסה להכניס את כולם לסל הגדול בעודם באוויר. אחד מהם פגע בראשו והוא לא נראה מרוצה, לפחות השניים האחרים נכנסו לסל.
הוא הביט בי במורת רוח ואני חייכתי במתיקות.
"היית ממש טוב"
חיוכו של כריס לא היה שמח במיוחד.
צחקתי "אני רוצה שוב!"
מיהרתי לקטוף עוד. הייתי על הסולם הענק הענק של כריס כדי שאוכל להגיע אל האגסים, ויחד עם מזמרה אחת ומספריים בכיס קטפתי את הפירוט הטריים.
זה היה מדהים, הריח, האווירה, התחושה של הקטיף, הכל הרגיש כמו חלום. חלום טוב.
אגס אחד בצד הימני שלי תפס את תשומת ליבו, הוא היה הכי גדול שראיתי על העץ וירוק מבריק.
'בטח ג'ם יאהב אותו' חשבתי לעצמי 'אני צריך לקטוף אותו'.
מתחתי את גופי הכי הרבה שיכולתי לצד ימין והושטתי את ידיי לפנים. הרגשתי את הסולם מתנדנד תחתיי.
"מה אתה עושה?" כריס נשמע מעט מבוהל "תחזור למקומך, אתה תיפול".
סרבתי להקיש לו וגם לסולם של הרגיש יציב תחת רגליי "אני רוצה אותו".
מתחתי את גופי עוד קדימה, הסולם ממש התנודד עד כדי כך שהייתי בטוח שאני עומד ליפול ממנו. אך משהו או מישהו יצב אותו. כשהבטתי מטה ראיתי שכריס אוחז בו חזק ומנסה לישר אותו ככל יכולתו ולמנוע ממני להתרסק.
"רק ממנו, סקיי, אני לא צוחק. רק מהסולם עכשיו!".
העברתי את מבטי בין האגס שרציתי לבין כריס, ובאנחה של מי שלא השיג אץ מה שרצה, ירדתי בזהירות מהסולם.
"מה לעזאזאל עשית שם?" כריס תקף כשעמדתי מולו עם שתי רגליים על הקרקע.
"היה שם אגס גדול, רציתי את האגס".
התנצלותי לא התקבלה "למה אתה לא חושב לפני שאתה פועל" ניסיתי להתעלם מהעקיצה "זה מסוכן, סקיי, סולם זה לא משחק, במיוחד לא הסולם הזה, הוא מאוד גבוה, היית יכול ליפול ממנו-"
חייכתי בשובבות "סמכתי עליך שאם אפול, תתפוס אותי".
הוא נחר ושילב ידיו על חזהו "לא הייתי תופס אותך, הייתי נותן לך ליפול".
נעלבתי. אחרי כל הזמן הזה הוא היה מפיל אותי? חשבתי שאנחנו חברים.
כריס הניח יד על כתפי "באמת חשבת שאתן לך להתרסק? ברור שהייתי תופס אותך, לכל הפחות מנסה".
הרגשתי יותר טוב "ידעתי שאפשר לסמוך עליך".
"שיעור לחיים, סקיי, אל תסמוך על אנשים כל כך מהר".
"אתה לא אנשים, אתה כריס".
ראיתי שהוא מנסה להסתיר חיוך "בכל אופן, אתה לא עולה יותר על הסולם. חכה לי למטה, אני אקטוף את האגסים".
עבר שבוע מאז שמשפחה של כריס הסכימה לקבל אותי לבין זרועותיה. שבוע כמעט מושלם.
כריס ואני התחלנו להסתדר מעולה, הוא היה כל כך אדי, אלי ועוד יותר אדיב ושקול ע"פ ע"פ משפחתו, צד שפחות יצא לי להכיר בו כשגרתי באכסנייה עם ריין.
התאומים החמודים היו פשוט מקסימים, אמא של כריס, דאנבי לימדה אותי להכין עוגיות קרואסונים, היא אמרה לי שאלו העוגיות האהובות עליהם, ומאז הקשר שלי עם התאומים, שהיה הדוק ממילא, התחזק. הם אהבו להתנפל עלי בחיבוקים בכל בוקר כשיצאתי מהחדר המשותף שלי עם כריס.
רק שוב, היה קצת קשה, הוא היה שקט ומסוגר, כאילו משהו עובר עליו, משהו עובר עליו כל יום כל הזמן. לא הצלחתי לפענח עד הסוף את הסיפור שלו, אבל לא היה אפשר שלא לחבב אותו, החלק ממראהו החיצוני הזהה לשל כריס ועד לסרקזם שהיה סימן ההיכר שלו. אמרתי כבר שהוא דומה לכריס? הוא היה כריס בקטן, רק שקט, מסוגר, ואני מרשה לעצמי לומר גם עצוב יותר.
ובכל זאת, היחסים בינינו היו ממש בסדר. למדנו לחבב זה את זה עם הזמן, אם כי רוב הזמן בקושי יצא לי לראות אותו, בבקרים הוא והתאומים היו בבית הספר, וכשהוא חזר הוא הרבה להסתגל בחדרו, אם כי כשהיה לו מצב רוח טוב הוא היה משחק איתנו למטה.
ואמו ואביו של כריס, יש יותר מידי מה לומר עליהם, הם היו פשוט מקסימים. גברת דאבי אישה חמה, משפחתית ולבבית שדאגה לכל מחסורנו. ואביו של כריס הרגיש כמו אדם שלא יהסס לעזור לנו בכל מה שנצטרך, גיליתי שהוא אוהב לחייך ושגם הוא חולה במחלת האהבת הקרואסונים של התאומים. היה קל מאוד לשכנע אותו לעבור לצד שלי. הסולם הכל כמה עוגיות חמות שאפיתי עם גברת דאנבי הישר מהתנור והוא היה בידיי.
כריס ראה את הסתייגויות הקלה מהחזרה אל העיר, כי.. קיארה. על כן, הוא אמר שנוכל רק לעבוק בקטיף השבוע ושבמקומינו אביו ימכור את הפירות, ממילא הוא רצה לצאת קצת אל העיר אחרי זמן כה רב שעשו את הדברים הפוך. אך ידעתי שהסידור הזה לא ימשיך לנצח.
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Adventureסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
