הנער.ה עם הכתר (boyxboy)

פרק 26

קלטתי שעשיתי טעות רק בשלב מאוחר יותר של היום.
בשלב מאוד מאוחר של היום. רק כאשר כריס השאיר אותי לבד בדוכן, כדי לדבר עם אחיו מאחור.
אני לא מבין למה, אבל לכריס היה ממש קשה להשאיר אותי כמה דקות לבד, בערך כמו שהיה לו קשה להשאיר את שון לבד קודם.
היית צריך לשכנע אותו שאני יכול לעמוד ולהשגיח על הדוכן בלעדיו, יכול להיות שגם אמרתי לו שהוא קצת מזלזל בי כשהוא חושב שאני לא מסוגל.
זה עשה את העבודה, אם כי כריס ושון דיברו ממש מאחוריי.
אני חושב שהייתי טוב בזה, ג'ם שמר על הדוכן מצד שמאל, מה שמשך קהל רב וכך הם גם הציצו על הסחורה ו.. אני חושב שג'ם מוצלח בעסקים.
"תודה רבה"
"תודה שקניתם"
"שיהיה לכם יום טוב"
בחלק של הנימוסים הייתי ממש טוב, אולי זה קשור לכך שכל חיי התאמנתי על זה. כך או כך, אני חייב לומר שדווקא היה לי ממש נחמד להיות המוכר.
כולם שאלו אותי, דיברו איתי, פתאום כולם דיברו איתי. בארמון מי דיבר איתי מלבד האנשים שכל חיי גדלתי איתם ולפעמים השומרים.
זה היה רגע מדהים, כל כך הרבה אנשים רגילים, לא, לא רגילים, הם היו מיוחדים, הם יהיו הניתנים שלי בעתיד, ואני אדאג להם הכי טוב שאני יכול. זה היה אפילו מרגש קצת עבורי.
כך זה לא הספיק כדי להסיר את החשש מליבי.
הטעות שעשיתי הייתה שנתתי לכריס לשלוח את המכתב להוריי.
זו הייתה טעות איומה.
על המכתב יש בול, ולא רק שיש בול, הוא עלול לחשוף את המיקום שלי. ההורים שלי עלולים לבדוק מהיכן הוא היה, וחלילה לגלות את מיקומי. זה אסון. פשוט אסון. הייתי צריך לחשוב על כך מראש.
המזל שלי היה שהכתובת שמיענתי אליה את המכתב היא ביתו של מרקוס, אם יהיה לי מזל מרקוס ידאג להסתיר את עקבותיי.
ואם לא.. התפללתי בליבי שלחברי הטוב, ריין, יהיה רעיון איך להציל אותי. ריין. התגעגעתי אליו, בקושי שראיתי אותו מאז שעברתי לגור עם כריס, אך תמיד הרגשתי אותו, ידעתי שהוא נמצא איתי אפילו כאן וזה ניחם אותי.
אני מקווה שהוא יידע מה לעשות. 
אני כל כך כל כך מקווה-
"היי" הבחורה עם הצמות העבות, לא מיהרה ללכת לאחר שהחזרתי לה את העודף מהקניה שלה.
חיכיתי שתמשיך "אתה לא מכאן" היא ספק שאלה ספק קבעה.
חייכתי אליה בנחמדות "צודקת, איך ידעת?"
היא הצביעה על הפנים שלי "אתה שרוף, בניגוד לכולנו, אנחנו שזופים, שחומים מאור השמש ואתה נשרף ממנו. זה אומר שאתה לא רגיל אליו כמונו, כלומר, אתה לא מכאן".
הרמתי גבה בהתרשמות.
"מרשים" אמרתי ובקולי ההתפעלות שחשתי.
היא חייכה וחשפה לעברי שיניים מושלמות ומבריקות, מה שאומר שאו שהיא ממש מטפחת אותם, או שמשפחתה עמידה מספיק כדי להרשות לה לממן טיפולי שיניים, בניגוד לרוב האנשים בעיירה הפשוטה והקטנה הזו. או אולי גנים מוצלחים במיוחד. גם זה קורה לפעמים.
"מאיפה אתה?"
דבקתי בסיפור הרגיל, זה שהכי קרוב לאמת "אני גר קרוב לארמון".
היא רכנה קדימה לעברי, וכתוצאה מכך חולצתה ירדה מעט מטה וחשפה לי חלק קטן מהחזה שלה, תהיתי לעצמי אם זה מנומס להעיר לה שנפלה לה החולצה קצת למטה או לא. בסוף החלטתי לשתוק, הרי זכותה ללכת כפי שהיא רוצה, והיא בטח מודעת לכך שהחולצה שלה עם רחבה בצווארון כך ש... נראה לי כדאי שאשתוק.
"וואוו" היא העבירה קווצת שיער בחתי נראית אל מאחורי אוזנה "מה אתה עושה כאן, אם כך?".
"מטייל".
היא חייכה ואני חייכתי אליה בחזרה, לא מוצא תגובה אחרת מלבד זאת.
"אתה מסמיק, זה חמוד, אני מתכוונת אתה חמוד".
אני חושב שהסמקתי יותר.
היא העבירה עלי את מבטה ברעב שלא מצא חן בעיניי, וגרם לי להתנועע בחוסר נוחות.
היא רכנה עוד קצת קדימה, נשכה את שפתה התחתונה ולחשה בקול מתגרה "היית רוצה שאכיר לך את האזור?"
נענעתי בראשי בנימוס "אני כבר מכיר, תודה".
היא לא התייאשה "בכל זאת, אוכל להכיר לך מקומות סודיים וריקים מאנשים".
אני חושב שאני ממש לא רוצה להכיר את המקומות האלה.
זה רק אני או שנהיה חם פתאום?
עקבתי אחר אצבעותיה שכמו שיחקו איתי ורצו באיטיות לכיווני עד שהוא היו ממש קרובות אלי, קרובות כל כך שברגע שהיא הרימה אותן, הן התחככו קלות בידי.
הרגשתי ממש לא בנוח עם המצב.
"מה אתה אומר?" היא נפנפה לי בריסיה.
לא ציפיתי להשאר חסר מילים, לא ציפיתי שגופי יקפא בחוסר ישע. לא, זה לא התאים לי, אבל זה מה שקרה.
שון הציל אותי.
שמעתי אותו לוחש "כריס, נראה לי מישהי רוצה לשכב עם החבר שלך".
זה לא הנוסח שהייתי בוחר, אבל אני חייב לו.
בין רגע כריס עמד לצידי, זרועו כרוכה סביב כתפי "מה קורה? הסתבכת בחישוב, יפה שלי?"
הבחורה רכנה קדימה קצת יותר "אנחנו רק מדברים, אם לא אכפת לך-"
"את צריכה חשבון?" הוא קטע אותה.
"הוא כבר עשה לי".
"אם כך, את יכולה ללכת" הוא אמר בגסות, זרועו נכרכת חזק יותר סביבי.
הרגשתי סחרחורת קלה.
"אנחנו באמצע לדבר" היא הייתה עקשנית בצורה לא נעימה.
גם כריס עקשן, רק שהוא עקשן חמוד והיא לא. היא לא נעימה. היא גורמת לי להרגיש לא טוב.
הוא נאנח בחוסר סבלנות "החבר שלי לא מרגיש בנוח עם השיחה שלכם, אני מבקש ממך ללכת".
היא נעלמה דום "החבר שלך?"
"כן" כריס לא מצמץ אפילו כשדיבר "את מטרידה את בן הזוג שלי, כדאי שתלכי מכאן לפני שאני אערב גורמים חיצוניים".
היא החליפה מבטים שטניים בינינו והסתלקו והסתלקו לומר מילה.
כריס ואני עקבנו אחריה במבטנו, רק כאשר הבחורה נעלמה מהעין הוא סובב אותי אליו כך שיכולתי להביט בעיניו הכחולות.
"אתה בסדר?"
הנהנתי.
"אתה לא מרגיש בסדר" הוא לחץ על כתפיי.
גרוני היה יבש "א-אני...".
כריס חיכה לי בסבלנות "אני לא ידעתי מה לעשות, אני חושב.. אני חושב שנבהלתי".
במחווה מפתיע ביותר כריס הצמיד אותי אל גופו, לאחר כמה רגעים בחופ גופו הרגשתי שגופי נרפה. אט אט פעימות ליבי האטו עד שהפעמו בתיאום מושלם עם ליבו שלו.
"למה היא התנהגה אלי ככה?"
יכולתי להרגיש את כריס כשהוא דיבר "יש אנשים שכל מה שמעניין אותם הוא רק סק-".
מיהרתי לחסום את פיו בידי "לא אומרים את זה".
כריס הרים גבה משועשעת "למה? זו קללה?"
"לא- לא יודע, פשוט אל תאמר את זה" התבלבלתי "חוץ מזה, היא לא רצתה ש- אהממ שאקיים איתה יחסים אינטימיים".
כריס הנהן באיטיות "כן..?"
"כן".
"אם כך, מה היא רצתה ממך לדעתך?"
"אני לא בטוח.. נראה לי היא ניסתה ל- להתחיל איתי?" משום מה לומר זאת בקול הביך אותי.
"אוי אתה כל כך תמים". חשבתי שכריס דיבר אך זה היה בכלל שון, שהתקרה אלינו כשידיו משולבות על חזהו "אפילו אני הבנתי שהיא רצתה רק לשכב איתך".
הסמקתי.
"לא.. אתה בטוח?"
שון הנהן "כן, לא ראית איך היא ניסתה למכור לך את הגוף שלה?"
למען האמת.. לא, לא חשבתי שזה מה שהיא רצתה, למה שמישהי רנדומלית שאני לא מכיר תרצה מזר גמור דבר כזה?
"זה.. זה פשוט הרגיש לי לא טוב, זה הרגיש... רע".
"אני יודע, זה באמת לא נעים".
התקרבתי אליו בהיסוס, היה משהו שהוא הסתיר מתחת לפני השטח "זה.. זה קרה לך בעבר?"
ברגע הראשון הוא לא הגיב, לקח לו כמה שניות נוספות עד שהוא הנהן, הנהון כמעט בלתי נראה. הרגשתי את כריס נדרך מאחוריי.
שון לא הביט בי, הוא היה נראה מבויש, נכלם "משהו דומה, אצלך זה עוד היה די.. נקי".
"למה אתה מתכוון?"
הוא הרים את עיניו, הן היו זהות לאלו של אחיו הגדול, בלבד הרגשות העזים שנבטו מהן, הן היו מלאות בכאב שניסה להסוות באדישות שלא ממש צלחה.
"אני מתכוון ש.. היא לפחות לא נגעה בך".
זה הספיק לכריס כדי לפתוח ברצף של קללות. איכשהו, שון הצליח לחייך למרות הנושא הקשה שעלה "אני מניח שלא הייתי צריך לשמוע את זה".
כריס התעלם ממנו, הוא הזיז אותי בעדינות שלא התאימה למבט האכזר שעל פניו. הוא נראה כמי שמוכן לרצוח באותו הרגע. 
"מי ה-" עוד קללה "שנגעה בך?"
שון הביט באחיו, אך נראה שהוא לא מצליח לעשות זאת לזמן רב, הוא הוריד את מבטו ולחש "הוא. זה היה בן".
כריס ניסה לנשום, הוא התקשה לשמור על עצביו, ולחלוטין בצדק "מי זה היה? איפה זה קרה?"
"מישהו מהשכבה מעלי".
"איפה? מתי? אחרי הלימודים?"
הוא נענע בראשו לשלילה "בבית הספר, בשירותים".
כריס נראה כמי שעומד לצאת מגדרו, הוא הסתובב סביב עצמו כשידיו לא מוצאות מנוחה וגם שפתיו לא, הוא לא הפסיק לקלל. קללות נוראיות.
לקח לו זמן להצליח לדבר שוב "למה לא אמרת כלום? למה לא ספרת לי?".
הוא משך באפו "למה אתה חושב? זה משפיל, כריס, וזה מאוד מביך".
ראיתי דמעות נאגרות בעיניו של הנער הצעיר, פתאום ראיתי כמה הילד צעיר וכמה המשקל שנשא הכביד על גופו.
"היי" התקרבתי אליו והתאמתי את קולי ללחישתו, הנחתי יד בעדינות על לחיו והרמתי קלות את ראשו עד שהבטתי אל תוך עיניו, חיפשתי את ההקשה שלו "לא משנה מה קרה שם, זו לא אשמתך, אתה יודע את זה, נכון?"
דמעה אחת זלגה במורד לחיי "לקח לי זמן להבין שאני לא האשם".
"מתי זה קרה?"
הוא ליקק את שפתיו "לפני חודשיים".
הנהנתי.
הסתובבתי מעט לאחור, החבר שלי נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ.
"כריס" 
הוא לא ענה.
"כריס!".
הוא הפנה אלי את מבטו באחת. מבט שטני, מבט מאיים. לא נבהלתי ולא נרתעתי למראהו.
"אח שלך צריך אותך".
הוא התקרב אלי, כשהוא היה קרוב מספיק עמדתי על קצות האצבעות ולחשתי באוזנו "אתה יכול להירגע בשבילו, הלחץ שלך רק מפחיד אותו יותר. אם אתה רוצה לעזור לו, אתה חייב להירגע".
הוא הנהן הנהון כמעט בלתי נראה, הוא לקח לעצמו כמה שניות, וכשדיבר קולו היה שקול "סקיי, אתה תצליח להסתדר עוד זמן מה לבדך בדוכן?"
"בטח" חייכתי "ג'ם איתי".
הוא הנהן "בוא, שון, נצא להליכה".
לפני שהילד התרחק ממני. הנחתי יד על כתפו ולחצתי עליה בתמיכה. כאב לי כל כך לשמוע את שסיפר, כאב לי יותר משיכולתי לתאר, להביע במילים, לכן התנחמתי בידיעה שלפחות הוא בידיים טובות עכשיו. 
מה שלא ידעתי באותו הרגע היה- שמכאן הדברים רק התחילו להסתבך.

**************************************
היייי
התעכבתי קצת עם הפרק כי...
אח שלי התחתן (!) עם אחותן של שתי המהממות האלה minervanat @ prinsardut🥳🥳🥳

אשמח לשמוע אתכם:)
מה אתם חושבים על הזוג החדש שלנו?
ושון😭