מליפיסנט

4

״תיזהרי.״

״אני יודעת לפתוח תנור.״ אני אומרת עם הגב אליו. יש לי כפפה על היד, ויש ידית על תנורים, כמה סתומה הוא חושב שאני?

״אני רק מוודא.״ יופי, ריידן לגמרי צוחק עליי.
זה היום השלישי והאחרון שלנו ביחד במטבח, ואני חייבת להגיד, זה לא כל כך נורא. זה שווה ללא ספק את הבלאגן שהתחלתי עם מלאני.
בימים האלה, גיליתי שדברים ב׳אתונה׳ נוטים להתפרסם. שמועות מתפשטות, דברים קורים. בשכונה הקודמת שלי, בבית הספר הקודם שלי, זה גם היה ככה, אבל עם סיפורים שבאמת מעניינים מישהו.
אני שמעתי מאנשים על נסיונות דקירה בחצר, על איבוד הכרה באמצע שיעור, על דברים משמעותיים, אבל ברור שבפנימייה הנידחת הזאת, מה שאני עשיתי, זה נחשב קיצוני.
קיצוני אבל מוצדק, אנשים תומכים בי. אני לא אומרת סתם, אתמול, עצרו אותי שלוש בנות מסדרון, וברצינות אמרו לי תודה.
לגבי הג׳ינג׳ית המדוברת, דרך אגב, החלטתי לקחת את העצה של ריידן, ולשמור ממנה מרחק. אני לא יודעת כמה זה יימשך, כי ליזי חוזרת היום. היא הספיקה למלמל משהו על מלאני לפניי שהיא עזבה, ואני מרגישה חיבור לא מובן לליזי, אני יודעת שאם מלאני תנסה להתקרב אליה, אני אתערב.
אני רק לא בטוחה למה.

אני מוציאה מגש מלא בקאקפייקים, כן, מכינים פה קאפקייקים לילדים.
אני יודעת, זה הזוי.
החלק המצחיק הוא, שאני וריידן הם אלה שהכינו קאפקייקים. כן, אני מרגישה בנוח מספיק להגיד אני וריידן, ולא ריידן בזמן שאני מסתכלת מהצד.
זה בזכותו, כי הוא לא צחק כשהוא החליט ללמד אותי לבשל, וכל זה. אנחנו עבדנו עליהם כמעט לגמרי ביחד. עכשיו אני יכולה להוציא אותם, להריח ולהיות גאה בעצמי.

״אתה יכול להיות רגוע, אני לא עד כדיי כך מטומטמת.״ אני אומרת בזלזול, ומתסובבת אליו עם המגש ביידים.
ריידן מפנה לי את הדרך, לפניי שאני משתמשת בתבנית כדיי לצרוב אותו.
״את הצלחת להיכנס למקום הזה, באמצע שנה, במקום מוסד עבריינים, מליפיסנט. ברור לי שאת לא מטומטמת.״
אני נעצרת לרגע, נושמת עמוק, ואז ממשיכה ללכת, מניחה את התבנית על השיש, כי אפילו השיש פה כל כך יקר, שאפשר להניח עליו משטחים חמים.
אני מורידה את הכפפות. בימים האחרונים, אני וריידן גילינו קצת פרטים אחד על השניה. הוא יודע על כל הקטע של ׳העיפו אותי מהבית בדרך נחמדה.׳  זה לא משהו שאני מסתירה, לא אכפת לי מהדברים האלה, לא עשיתי שום דבר רע, ואני לא מתחרטת על דברים, אז לדבר על זה עם ריידן לא היה בעייתי.
״אוקיי, יופי.״ אני ממלמלת.

״וואוו, זה מריח מעולה.״ ג׳ו נכנס, משום מקום. לחדר במטבח שהוא אחראי עליו, ממש לא הגיוני.
״נכון?״ אני אומרת, חצי בגאווה.
״לגמרי.״ ג׳ו מחייך אליי. הבנתי שהוא פשוט אישיות כזאת, נחמדה לכולם, חברותית. העובדה שאנחנו לא מכירים, או שמארי שלחה אותי אליו בתור עונש, זה לא מזיז לו.
ג׳ו פשוט נחמד יותר, והוא מדבר אליי ואל ריידן בצורה שונה משאר הפנימייה הזאת, לא מלמעלה.