מליפיסנט

3

העובדה שאני וריידן נתקענו היום ביחד במטבח, היא אחד מצירופי המקרים המועילים ביותר שקרו לי.
ג׳ו, הטבח שדיבר איתנו, דרך אגב, הוא כנראה האדם האהוב עליי בפנימייה הזאת. חוץ מליזי, שאני צריכה למצוא שוב.
מסתבר שלא כל אנשי הצוות במקום הזה הם מדאיגים ומאיימים כמו שאר האנשים שפגשתי, ג׳ו מסוגל לנהל איתי ועם ריידן שיחה, בצורה שלא גורמת לי לרצות לזרוק עליו חפצים.
הבעיה היא, שאחריי ההקדמה הזאת איתו, ג׳ו סוג של נעלם, והשאיר אותי ואת ריידן להסתדר בכוחות עצמנו. זה השלב שבו הייתי נתקעת אם הייתי לבדי, כי למרות ההסברים של ג׳ו, הרגשתי אבודה.

לא הייתי בטוחה איך להגיד את זה, במשך כמה שניות התלבטתי, אבל הייתי חייבת. בשלב מסוים, ריידן היה מבין שאני מדדה במקום בלי לעשות כלום.
״ריידן?״ כשהשטח היה פנוי, החלטתי סופית להודות בבעיה שלי.

״כן?״ בניגוד אליי, הוא כבר התחיל לארגן את כל הציוד, לפתוח מגירות רנדומליות ולהוציא מהן כלים שאת חלקם אני לא מכירה.
ג׳ו לא הגזים, ריידן כנראה נמצא כאן הרבה מאוד פעמים, אם הוא זוכר איפה נמצא כל דבר קטן.
הוא עמד עם פנים לשיש וגב אליי, אני בזמן הזה נשארתי במקום, אובדת עצות.

נשמתי עמוק ואמרתי את זה. ״אין לי מושג מה לעשות.״ נאנחתי. הרגשתי שהוא שופט אותי גם בלי לראות את הבעת הפנים שלו. איך אפשר שלא לשפוט?
אני יודעת שזה נשמע מוזר, ואני שונאת את החלק הזה בי, אבל אין לי מושג איך להכין אוכל. בשמונים אחוז מהפעמים שניסיתי, משהו נשרף, בטעות או בכוונה, זה לא משנה. עשרים האחוז הנותרים, הם היו בעיקר היום.

״כעיקרון, אנחנו אמורים לעזור לג׳ו, במה שהוא מבקש.״ אני לא חושבת שריידן קולט כמה השותפה שלו חסרת תועלת במטבח.
״כן, הבנתי את זה.״ אני שומעת אותו מגחך מלפניי.
״אבל איך לעזאזל אני מכינה את כל הדברים האלה? אני לא טובה בזה.״ זה השלב שבו ריידן מסתובב אליי.

״אוקיי, הוא גם ככה מביא לנו את הדברים הקלים, את תעשי את הדברים ה-עוד יותר קלים.״
הוא לא מבין את חומרת המצב.
אני מתקדמת כמה צעדים, כדיי להגיע לרשימה שג׳ו הכין לנו. אני עוברת את ריידן כדיי להגיע, ולשניה אחת אנחנו נמצאים קרוב מדיי אחד לשניה, כמעט נוגעים זה בזו, מרחק נשימה. אבל הרגע הזה עובר, אני מחזיקה את הרשימה ביד, מעיפה בה מבט ומראה לו אותה.  

״שום דבר פה לא נראה לי קל, ריידן.״ הוא סוף סוף מבין שאני רצינית.

״אפילו לא פתיתים?״ הוא שואל, מסתכל עליי בהלם קטן, מחכה לתשובה.
״אל תצחק עליי.״ הוא צוחק עליי.

״מצטער, מליפיסנט.״
״זה נראה קל, אבל אוליי זה רק נראה ככה? אין לי מושג, לא נגעתי במטבחים בשנים האחרונות. אני חושבת ששרפתי פתיתים פעם, בעצם.״