12

1.6K 105 44
                                    




״את חייבת להפסיק עם זה.״
״את מביכה את המשפחה שלך.״
הוא מסתכל עליי וגורם לי לרצות להעלם.
״וואוו. רק לא זה.״ נמאס לי מזה, עוד הרצאה כזאת.
אני עייפה מדיי בשביל לנסות ולהבין מה הם רוצים הפעם.

״הארלי, תירגעי. את לא יכולה להמשיך ככה-״
״אני לא יכולה להיות עם האנשים שאני אוהבת?״ אני מסתכלת על אמא שלי, ויודעת שאין לה תשובה.

״לא!״ אבא שלי מתפרץ במקומה, מפתיע.
״למה לא? אלה וטייט לא טובות מספיק? אני לא טובה מספיק?״

״לא, הארלי. את לא טובה מספיק. זה מה שאת רוצה לשמוע?״ הטון השקט שלה, והדרך שבה היא מתעלמת מהרגשות שלי כבר שנים, זה מוציא אותי מדעתי.
אני שותקת, מניחה להם להמשיך ולהסביר כמה שהם מאוכזבים.

״מה חשבת שהיא תגיד?״ הוא שואל, אני מביטה לו בעיינים, מנסה להיות חסרת רגשות כמוהם.
״ברצינות, למה ציפית? איך אנחנו יכולים להיות גאים בילדה שמתנהגת כמוך? את הורסת לעצמך, ולנו, ההחלטות שלך משפיעות על כולם.״
אבא ממשיך לדבר, ולי נמאס לשמוע אותו.

״ממתיי אכפת לכם? למה עכשיו זה משנה? החיים הפרטיים שלי אף פעם לא עניינו אותך, ולא את אמא.״ אני מתכוונת לכל מילה, והם לא מתנגדים.

מליפיסנטWhere stories live. Discover now