מליפיסנט

26

בוקר טוב ריידן,
נראה לי שאני אאמץ את שיטת הפתקים שלך.
רציתי להישאר, אבל הרעיון של ארבעים בנים רואים אותי יוצאת מהחדר שלך מעט מפחיד אותי, אז וויתרתי על התענוג, תשלח לי הודעה כשאתה קם.

נ״ב- לקחתי לך את החולצה :)

זה היה הפתק שהשארתי לריידן, כשקמתי בבוקר, והבנתי שאני חייבת לעזוב מוקדם. לא רציתי להעיר אותו בשביל זה, העדפתי פשוט לצאת.
פחדתי שהוא לא יקרא את המצב נכון, ואני מקווה שהמכתב הקטן שלי הבהיר את איך שאני לא מתחרטת על כלום, אם לא, אני אסביר לו בעצמי בהמשך היום.

אני עדיין עייפה כשאני חוזרת לחדר שלי, יש חושך בחוץ ואני מחליטה להמשיך לישון.
כשאני קמה מחדש, ברור לי שאני עומדת לאחר, אני מתקלחת בשיא המהירות, עם התורים בבקרים, גם זאת משימה קשה. 
אני מנסה לבחור בגדים, כשהטלפון שלי מצפצף, ואני עוזבת הכל.

ריידן 3>- בוקר טוב, ילדה יפה
הלב שלי נופל, ואני מנסה שלא להראות את זה.
אני- היי
ריידן 3>- את לקחת את החולצה שלי?
אני- זה בסדר?
ריידן 3>- רק אם תלבשי אותה היום

אני מביטה בחולצה שלו, כשקמתי לא רציתי להשאיר אותה אצלו, כי היא הייתה כחולה ויפה והריחה כמוהו.
בלי לחשוב פעמיים, אני מרימה אותה מהמיטה, ולובשת אותה מעל החזיה שלי.
אני מחייכת כשהיא עליי, החולצה שלו גדולה ונוחה, וכמו שאמרתי, עכשיו הריח של ריידן מסביבי.

אני- סגור

בשלב הזה, אני נזכרת שאין לי זמן להתכתב עם ריידן, למרות שזה הדבר העיקרי שמתחשק לי לעשות. אני חייבת להגיע לחדר האוכל בדקות הקרובות.

אני מספיקה לעשות את זה, ולאכול, לפניי תחילת השיעור הראשון.
ג׳ס בלחץ כי הנשף בעוד פחות משלושה שבועות, מייקל בלחץ כי ג׳ס בלחץ, והשאר בסדר.
אני מנסה להרגיע אותם כשאני שומעת אותו מאחורי.

״מליפיסנט.״ הוא קורא לי, והראש שלי מסתובב מעצמו.
הבעת הפנים של ריידן משתנה כשהמבטים שלנו נפגשים והוא רואה אותי בחולצה שלו. הוא מחייך ואני עושה כמוהו, ולרגע שוכחת משאר העולם.
״ריידן.״ אני עונה, לא שוברת את קשר העין.
אני לא בטוחה מה לומר אחריי מה שקרה אתמול, למזלי, הוא לוקח פיקוד.