מליפיסנט

31

בוקר טוב, מליפיסנט,
ניפגש בערב עם כולם, ונספר להם מה שצריך,
תשלחי לי הודעה כשאת ערה.
נ״ב- את חמודה כשאת ישנה

כנראה שלי ולריידן יש מסורת חדשה.
אני לא יכולה לשקר, אני אוהבת את זה. כנראה שאעדיף לקום ליידו, או להישאר ערה במיטה עד שהוא מתעורר, אבל העובדה שאנחנו חיים בפנימייה מקשה עלינו.

אוליי זה ישתנה כשנעזוב, כנראה שכן.
אם נצליח לעזוב.

כמובן, אני עושה את מה שהוא ביקש, ומסמסת לריידן ברגע שיש לי מוטיבציה לקום מהמיטה.
אני מרימה את הפתק שלו מהכרית, ומסיבה לא ברורה, מניחה אותו על השולחן במקום לזרוק אותו לפח.
אני לא מתעמקת ברגשות שלי, השעה מוקדמת מדיי בשביל להבין מה לא בסדר איתי.

אני- בוקר טוב גם לך

אני מניחה את הטלפון, ומתחילה להתארגן.
רק בשלב הזה אני מבינה שהגיע הזמן לשתף את ג׳ס ומייקל במה שעובר עלינו.
אני וריידן צריכים אותם, ואת החברים שלו, כדיי לעזוב. כל עוד הם ישתפו פעולה, ולא יסגירו את עצמם, או אותנו, זה ישפר את הסיכויים שלנו.
אני מפחדת לפגוע בהם, ברגע שהם ידעו, ויסכימו או יסרבו לעזור, התכנית הזאת תיפול גם עליהם, זה סיכון גדול יותר, וזה מרעיד אותי.

זאת הסיבה שהסתרתי מהם את האמת במשך כל כך הרבה זמן, אבל אי אפשר להמשיך ככה.
הם רוצים לדעת, הם הבטיחו לי שזה יהיה בסדר, וריידן מסכים איתי. זה צריך לקרות.

אני לוקחת גופיה חומה וג׳ינס שחור באופן אקראי.
הוא רחב, כמו כל הג׳ינסים שלי, אני לא זוכרת אם אי פעם לבשתי אחד צמוד.
באופן מפתיע, יכול להיות שאני אספיק להגיע לחדר האוכל בזמן, כל עוד התור בשירותים לא יהיה ארוך כמו תמיד.

כמה דקות לאחר מכן, אני שוב מברכת את היום שבו קניתי מראה.
תראו אותי, יש לי זמן לאייליינר.
אני מנסה להיראות טוב יותר, זה מה שאני עושה בדרך כלל, כשיש בעיות בחיים שלי.
אני מרגישה כאילו אם האיפור והשיער שלי יהיו יפים, זה יאפיל על כל השאר.
זה הרגל מוזר, אבל ככה אני מתחילה את היום.
הפעם, אני זאת שצריכה לגרור את ג׳ס ומייקל החוצה מחדר האוכל.

כשאני מגיעה, כולם, ממש כל החבורה המורחבת, כבר נמצאים בשולחן הקבוע, אין לי מושג איך להוציא שניים מהם.
אני מעדיפה לסיים עם זה עכשיו, אני רק צריכה להגיד להם לפגוש אותי בערב.
אני לא רוצה לחכות, קשה לי להישאר ככה.