מליפיסנט

29

עכשיו אני נחושה יותר מאי פעם למצוא תכנית.
יש לי סוג של הסכם עם ריידן, ושבועיים.
אין שום סיכוי שאני מוכנה לעזוב בלעדיו, ולכן אני חייבת לחשוב על משהו, אני רק מחכה לתשובות מהבנק, כדיי לדעת כמה רחוק אפשר ללכת.

זה אמור לקרות בכל רגע, ככה שאני מנסה להישאר רגועה.
אני מרגישה טוב יותר, מבימים האחרונים, יכול להיות שיש לזה קשר קטן לעובדה שריידן אוהב אותי.
המילים האלה שינו משהו בתוכי. אני מרגישה כאילו אני חולמת בכל פעם שאני נזכרת בזה, וזה קורה הרבה יותר מדיי.

גם עכשיו, בסוף השיעור הראשון של היום.
אני חושבת על ריידן, ועל הנשיקה שלנו, ועל זה שאנחנו עלולים להיפרד אם לא נספיק לעזוב ביחד. הרגשות שלי כל כך מעורבים, ויש יותר מדיי מהם. אני לא מבינה מה קורה לי במוח.

״הארלי.״ אני מרימה את הראש.
״ג׳ס?״ אני שואלת, מנסה להבין מה היא רוצה.
״הכל טוב?״ אני מהנהנת בלי לחשוב.
ג׳סיקה לא מאמינה לי, ולפניי שהיא מספיקה לענות, מייקל מופיע משום מקום.
״את לא טובה בזה.״ הוא פונה אליה.
״אפילו לא התחלתי.״
״אז אני אתחיל.״ הוא משיב במהירות, והעיינים החומות של מייקל נוחתות עליי כמו גלאי מתכות שמצא זהב.

״הארלי.״ הנימה המתחקרת שלו עולה, ואני מבינה שנדפקתי.
״מייקל.״ אני משיבה באותו הטון, וזוכה לגלגול עיינים.
״מה קורה איתך?״
״כלום.״ אני ממלמלת.
״קודם כל, תעבדי על כישורי המשחק שלך, חוץ מזה, תעני בכנות.״
״אני אומרת את האמת.״ אני לא יוצאת מהדמות.
אי אפשר להסביר להם שאני בסכנה אמיתית, בטח שלא באמצע הכיתה.

״את בטוחה? את בקושי מדברת איתנו בימים האחרונים, ואת נראת מתוסכלת.״ ג׳ס תופסת את הפיקוד, אני מרגישה כאילו הם משחקים בשוטר הטוב והשוטר הרע.
בתור מישהי שפגשה מספיק שוטרים בחיים שלה, אני לא נופלת בזה.
״אני באמת מתוסכלת. אבל זה לא נורא כמו שאתם חושבים.״ אני אומרת, מיישרת מבט אל ג׳ס.
היא מהנהנת בחוסר רצון, מתחילה לתופף עם האצבעות על השולחן.
״מה קרה?״ מייקל שואל אותי.
בלי אלי, ריילי, או הבנים, הם מתנהגים שונה. מייקל וג׳סיקה מרשים לעצמם לברר מה קורה איתי.

״שום דבר מיוחד. אני פשוט רוצה לצאת מכאן.״ זאת האמת, חלק ממנה.
״אתם עדיין תקועים?״ הוא שואל, ואני מהנהנת.
״עד כמה את בטוחה שאתם צודקים במה שקורה כאן?״ יש תקווה על הפנים של ג׳ס.
היא חושבת שאוליי שנינו טועים.
מן הסתם, אם הייתי מסבירה לה הכל, לא היה לה ספק שאנחנו צודקים, ושאנחנו חייבים לברוח.

לעזאזל, אלה היו המילים האחרונות של אמא שלו.
אני לא יכולה להמשיך לשקר.
״במאה אחוז.״ אני אומרת, בלי להסביר יותר מדיי, בלי לחשוף אותם לסכנה.
״וכמה נורא יהיה להישאר כאן?״ מייקל ממשיך אותה.