״אל תילחצי, אבל אני חושב שיש כאן משהו מעבר.״
אני מנסה להקשיב לריידן, ולא לדאוג, כשאני מסתובבת לרגע כדיי להביט בלוח.
כמו שכבר היה לי ברור, אני מזהה את השמות שלנו, אחד ליד השני.
אלה יותר מדיי צירופי מקרים. אני לא יודעת למה, אני לא יודעת איך, ואני לא יודעת מה לעשות הלאה, אבל ברור לי שהסטטיסטיקה הזאת לא הגיונית.
״מה לעזאזל-״ אני רוצה להגיב, מאוד רוצה להגיב, אבל המורה של שכבת י״ב מתחיל לדבר, ומכריח אותי להקשיב לו.
״אוקיי תלמידים, עכשיו כשפגשתם את בני הזוג שלכם, אתם משוחררים לעבודה חופשית. זה לא חייב להיות במעבדה, אבל היא פתוחה לרשותכם לשבועיים הקרובים, בכל שיעורי הכימיה הבאים.״ הוא ממשיך למלמל ואני מאבדת אותו. כשהקול שלו מתחלף בקולות רבים של תלמידים, אני מסתובבת בחזרה אל ריידן.
המבטים שלנו מצטלבים, ואנחנו אפילו לא צריכים להגיד מילה. הוא תופס את היד שלי, ואנחנו עוזבים את המעבדה ביחד. אני עדיין צריכה למהר אחריו, אבל אני עושה את זה, בלי להתלונן הפעם. אני רוצה להגיע למקום שקט כמה שיותר מהר, ולא אכפת לי כמעט לרוץ בשביל לעשות את זה.
כמה צעדים אחריי שאנחנו עוזבים את הבנין, האיזור מתרוקן מאנשים, וריידן לא מבזבז שניה.
״אני לא היחיד שחושב שזה ממש מוזר, נכון?״ אני מנידה את הראש.
״אני לא יודעת למה, אבל אני מסכימה איתך.״ אני אומרת מאחוריו, וסוף סוף, ריידן עוצר.
אנחנו באיזור שבו נפגשנו בפעם הראשונה, רק שהפעם, אנחנו רחוקים בכמה מטרים מהגדר, ומתיישבים על ספסל פיקניק, שנמצא בקרבת מקום.
״מכל האנשים בפנימייה הזאת, אנחנו שוב מוצאים את עצמנו ביחד.״ הוא משחרר את היד שלי, ואני מתיישבת מולו.
״זה פשוט, קרה יותר מדיי פעמים.״ אני מהססת כשאני מדברת, אבל ריידן מתעלם מזה.
״בדיוק. יכול להיות שיש לזה סיבה?״ השיחה הזאת חשובה מדיי, ואני שוכחת להימנע מהלסתכל אליו, כשאני עושה את זה, אני מבינה שריידן כבר מסתכל עליי.
אני מהנהנת בחוסר רצון.
״נראה לי שכן, בוא נחשוב על זה רגע.״ העובדה שאני מצליחה לדבר, כשאני שוב מהופנטת, מפתיעה אותי.
כנראה שהמצב שלנו מחזיר את הריכוז שתמיד נעלם כשאני פוגשת את העיינים של ריידן.
״זה התחיל ביום הראשון שלך כאן.״
״והמשיך בשני.״ אני משלימה אותו.
אני נזכרת בעוד ועוד דברים שנראו לי מוזרים, אבל לא יחסתי להם חשיבות בעבר.
״ביום של המעלית, תזכיר לי מה עשית שם?״ אני שואלת.
״אין לי מושג, מארי קראה לי, ובעיקרון דיברה איתי על שטויות.״ הוא מאשר את הספקות שלי, ואני ממהרת לענות.
״קרה לי בדיוק אותו הדבר.״ אחריי המשפט הזה, כנראה שלאף אחד מאיתנו אין מה להגיד.
שנינו שקועים במחשבות, בשקט, לכמה שניות, עד שנמאס לי.
YOU ARE READING
מליפיסנט
Romanceחלק ראשון בסדרה- גמור 💗 להארלי יש הרבה בעיות. כל כך הרבה בעיות, עד שהיא הגיעה למצב שבו היא אמורה להישלח למוסד עבריינים צעירים. אבל להארלי יש עוד משהו, מוח מפותח יותר ברמה משמעותית מאחרים. החוכמה שלה מצילה אותה, והיא מגיעה לפנימייה מיוחדת, שבנויה...
