מליפיסנט

15

Knee socks- Arctic Monkeys
Cooler then me- Mike Posner
Woo (sped up version)- Rihana

״וואוו.״ אני אומרת, בהלם מהחלק הזה באתונה.
״מפתיע, נכון?״ אני מהנהנת, אין לי מושג איך אף אחד לא תיקן את הפרצה הזאת, אני גם לא יודעת איך היא נוצרה, אבל אף אחד מהדברים האלה לא מעניין אותי.

״שנינו ברצינות יכולים לעבור כאן, למה הם לא חוסמים את החור הזה?״ אני מסתובבת אליו, זה ללא ספק החלק המבודד ביותר באתונה.
אין כאן אף אחד, אפילו לא דשא. עברנו כמה שבילים, בניינים, ועצים, כדיי להגיע לכאן, אבל זה כל כך שווה את זה.

״אין להם למה. רוב התלמידים לא יודעים על החלק הזה בפנימייה, וחוץ מזה, ממש מאחוריך, יש מצלמות אבטחה, ככה שאם מישהו בורח, הם יכולים לראות את זה.״ ריידן מסביר.
״אז מזל שאנחנו מנסים להיתפס.״ אני מחייכת אליו.

״אחריך, מליפיסנט.״ הוא מחייך בחזרה, חבל.
החיוך שלו יפה מדיי, וזה מסיח את דעתי.
אני מסתובבת בחזרה אל עבר הגדר, אחריי כמה שניות של חוסר ריכוז.
הפתח צר, אבל לא צר מספיק כדיי למנוע מאחד מאיתנו לעבור דרכו. עם מאמץ קטן, אני עושה את זה בקלילות. כשאני רשמית בחוץ, אני נושמת לרווחה, זה מרגיש מעולה.
למרות שאני נמצאת בדיוק באותו המקום, אבל בצד השני של הגדר, אני מתרגשת מהמעמד הזה.
אני מחניקה צחוק, כשריידן מתקשה קצת יותר לעבור דרך הגדר. זה לא מפתיע, הוא גבוהה ממני בכמעט שלושים סנטימטרים, אבל גם הוא מצליח לעבור, בקצת פחות קלילות.

הוא מסתכל עליי כשאני עדיין מתאפקת שלא לצחוק, המבט שלו מתגרה בי.
״סליחה שאני לא נמוך כמוך.״ הוא אומר, עכשיו אני כבר לא יכולה לעצור את עצמי.

״אני לא נמוכה.״ אני אומרת בכעס.
מישהו צריך להזכיר לריידן, שלא כולנו צאצאים של הרקולס, הגובה שלי ממוצע לגמרי, אוליי קצת פחות.
מאה שישים ושלושה סנטימטרים, בשביל ילדה בת שש עשרה, זה לא נורא. הוא זה שמחוץ לסטטיסטיקה.

״את כן.״ הוא עונה, אני יודעת שכרגע המטרה של ריידן היא לעצבן אותי, ולעזאזל, זה מצליח.
״כולם פאקינג נמוכים בהשוואה אליך.״ אני מתלוננת.
״הם גבוהים בהשוואה אליך.״ העיינים שלי מתגלגלות, הוא השיג את התגובה שלו.

״אנחנו לא אמורים לברוח, או משהו כזה?״ אני משנה את הנושא, ריידן מגחך, אבל זורם איתי.
״רעיון טוב.״ הוא אומר, אני כבר שוכחת מהוויכוח הזה, כי המחשבה על לעזוב חוזרת לרגש אותי.

אני מסתכלת לרגע על הסביבה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו בשדא קטן כזה, אני יכולה לראות את הקצה שלו, ואת הכביש הראשי, שלוקח אותנו מהחור הקטן שבו אתונה ממקומת, אל העיר שנמצאת ליידה.