מליפיסנט

1

אז רק הבהרה קטנה,
הסיפור הזה הוא השני שלי בווטפאד, הקשר שלו לסיפור הקודם, ״בייסיק״, קטן מאוד, ולא צריך לקרוא את שניהם כדיי להבין.
אם קראתם את בייסיק כנראה שתהנו קצת יותר, אבל זה באמת באמת לא קריטי ❤️

בקיצור, קוראים ישנים וחדשים, מקווה שתהנו מהסיפור
הזה, פרקים יעלו פעמיים - שלוש בשבוע.
קריאה מהנה 3>

***

ההורים שלי מיואשים ממני.
הם מצאו אותי, מקיאה בחניה הגדולה באופן מגוחך שלנו, ונמאס להם ממני באופן סופי. זאת הסיבה שאני כאן.
ההורים שלי התייאשו, הם לא רוצים אותי אצלם בבית יותר, המשטרה לא רוצה אותי אצלם בבית יותר, אז מצאו לי מקום אחר.
למען האמת, אין לי מושג מה אני עושה דווקא פה. מכל המקומות שבעולם, אמא שלי לא רוצה ״לוותר על העתיד שלי״, ולכן במקום חורים אחרים בארץ, כאלה שמיועדים לעבריינים, אני נמצאת בפנימייה של אנשים שהאיי קיו שלהם גבוה יותר משל כל החברים שלי ביחד.

אני לא אוהבת את המקום הזה.
אני כאן רק כמה דקות, אבל המסדרון הזה נותן לי תחושה רעה. אני עדיין מחכה למנהל או מנהלת או מישהו שידבר איתי ויסביר לי מה לעשות, כי ההורים שלי פשוט נטשו אותי כאן לבד, מחוץ לאיזור ההנלה. טוב, כרגע אני לא לגמרי לבד, יושבת ליידי ילדה אחרת.
היא קטנה, בת שלוש עשרה, אוליי ארבע עשרה, והיא נראת עצבנית אפילו יותר ממני. הילדה יושבת על הספסל שלצידי, היא מעבירה יד בשיער, שוב ושוב, מתוסכלת לגמרי.
אני לעומתה, במקום חדש, משועממת, ונואשת למידע על הפנימייה הזאת, מידע שאף אחד לא שיתף אותי בו.
היא נראת כאילו היא זקוקה למישהו שידבר איתה, אני חושבת.

״היי, ילדה.״ לא עוברת שניה והיא מרימה את הראש. הילדה מסתכלת עליי, בוחנת אותי בלי בושה, ועונה.

״היי.״ היא אומרת באדישות. לא מסיטה מבט.
״מה את עושה כאן?״

״ההורים שלי רוצים שאני אחזור הביתה.״ היא אומרת, ״ואני לא.״
״למה?״ בלי סיבה, אני מסתקרנת. אוליי זה משהו בילדה הזאת, בגישה שלה, שקצת מזכירה לי את עצמי, זה מעניין אותי.

היא נאנחת, אבל פותחת את הפה.
״הם העמידו פנים שהם נשואים במשך שנה וחצי, ואז הכריחו אותי לטוס לחתונה של אבא שלי עם איזה מטומטמת אחת שגדולה ממני בפחות מעשור.״ היא נשארת אדישה בזמן שהבעת הפנים שלי משתנה לחלוטין, אני לא טורחת להסתיר הלם. שיחות עם זרים גמורים יכולות להיות כאלה. לפעמים אנשים מרגישים בנוח לדבר על הכל, כשהם יודעים שלא יהיו השלכות. הילדה הזאת, מי שלא תהיה, לא נראת כאילו אכפת לה, היא פשוט עונה, בלי מעצורים.