20

1.8K 133 38
                                    


באופן מפתיע, הצלחתי ללכת עם ריידן עד לחדר שלי, ולהשתמש במפתח כדיי לפתוח את הדלת, בלי שהיידים הרועדות שלי ימנעו את הנסיון.
לעומת זאת, כשהדלת נסגרה מאחורינו, השפיות שלי נשארה בצד השני.

״מה שמענו עכשיו?״ אני שואלת את ריידן, כאילו מכל האנשים בעולם, הוא יודע את התשובה.
״שמענו את מארי על אקסטזי.״ השעות האלה לא מפסיקות לבלבל אותי, ולקחת תפניות.
ברגע אחד, אני משחררת לאוויר את הסוד ששמרתי שנים, אחר כך, ריידן מנשק אותי, ועכשיו, הדבר הזה, אני אפילו לא בטוחה מה זה.

״הם כאן מסיבה מסויימת.״
״הם כאן מסיבה מסויימת.״
הקולות שלנו נשמעים בבת אחת, בתיאום מושלם.
שנינו חוזרים במדויק על מילותיה של המנהלת שלנו, אותה אחת שמסתובבת באמצע הלילה, בבניין ההנהלה, ומקללת מישהי בטלפון.
אותה אחת שמדברת עלינו.

״טוב, רצינו הוכחה, לא?״ אני אומרת בזלזול.
״זאת פאקינג הוכחה.״ הוא משיב במהירות, אני מסתכלת עליו ואין לי מושג מה לעשות הלאה.

״מארי מעורבת בזה. מה שזה לא יהיה, היא חלק.״ ריידן מהנהן לכיווני.
נמאס לי לעמוד חסרת אונים באמצע החדר, ואני פונה לכיוון המיטה. אני מסמנת לריידן לעשות אותו הדבר, והוא לא מתנגד. וואוו, לפניי חמש דקות היינו חסרי דאגות, החזקנו יידים ופאקינג התמזמזנו במשך דקות ארוכות של אושר. עכשיו, אנחנו מנסים להבין למה לעזאזל מארי צריכה את העבודה שלנו בכימיה.
איך שגלגל מסתובב.

״היא והעבודה בכימיה.״ הוא אומר.
״למה היא ביקשה את זה? זאת אומרת, דרשה.״
״היא רצתה את זה לעצמה, זה כל כך מוזר.״ אני מהנהנת.

״זה קשור אלינו, לא לעבודה עצמה.״ העיינים שלי פוגשות את שלו. אני מורידה את התיק שעליי ומניחה אותו על המיטה.
״היא ביקשה את זה בגללנו, כאילו המקרה שלנו מיוחד.״
״בדיוק כמו שרצו שאנחנו נציג את הפרויקט, מכל שאר הזוגות.״ אני משלימה אותו.
אני מתחילה לבהות בקירות ובתקרה בשביל הסחת דעת.

״מה כל כך חשוב בנו?״ אני מעבירה יד בשיער.
השאלה הזאת נכנסת לראש שלי.
״אני לא יודעת, אבל זה נראה לי כמו זמן טוב לגלות.״ אני אומרת את המשפט שחיכה על הלשון שלי.
ריידן מהסס לכמה שניות, כאילו הוא חושב על מה שיצא לי מהפה.

״יש לנו כיוון עכשיו.״
״מארי.״ אני אומרת כסימן לכך שהבנתי אותו.
״כמה רחוק את מוכנה ללכת כדיי להבין מה קורה מסביבך?״ לשאלה הזאת, יש לי תשובה ברורה.
״כמה שצריך, ריידן.״ הוא מנסה להסתיר חיוך, זה לא ממש עובד.

״אני חושב שיש לי דרך.״
״אוקיי.״
״אנחנו צריכים להבין מה קורה, איך מארי קשורה לזה, ואיך אנחנו בתוך זה.״ אני מהנהנת.

מליפיסנטWhere stories live. Discover now