מליפיסנט

42

החיים שלי השתנו באופן דרסטי בזמן האחרון.
כל כך שונים, עד שבקרים נעשו החלקים האהובים עליי ביום.

נכון לעכשיו, אנחנו עדיין חופשיים.
הימים עוברים, ואני מתחילה להתרגל לשגרה החדשה הזאת. אנחנו בחוץ בקושי שבוע, אבל זה מספיק לי. אני סוף סוף חוזרת לחיים ללא פנימייה.
החלטנו לחכות לפניי שנעזוב את המלון. ריידן חושב שאנחנו צריכים להיות מוגנים יותר, ואנחנו עוד לא בשלב של למצוא בית אמיתי.
וויולט נחמד, החדר שלנו יפייפה, האוכל טוב, ואנחנו בלתי נראים כאן.
אין לי התנגדות ללהישאר במלון, כל עוד אף אחד לא יודע שאנחנו כאן.

המידע על המיקום שלנו נשאר חסוי.
דיברנו עם החברים שלנו שוב, יצרנו איתם קשר, אבל השארנו את המלון הזה בסוד.
אסור להם לדעת, לא משנה מה. במיוחד אחריי איך שג׳ס תיארה את אתונה בלעדינו.
״ברצינות, הכל שונה כאן.״ היא אמרה, גם הפעם אני שמה את השיחה על רמקול.
ג׳סיקה הייתה לבד בחדר, והיא דיברה איתי ועם ריידן.
״מארי מתרוצצת בכל מקום, הפנימייה מלאה במאבטחים, חלק מהמורים נעלמו, אבל ההנהלה מנסה לטאטא את זה מתחת לשטיח.״ למען האמת, לא ציפיתי למשהו שונה.
זה לא כאילו מארי יכולה להיכנס לכיתות ולהכריז שברחנו.
״ירדו ממכם, נכון?״ ריידן שאל, היו הרבה דברים שרצינו לברר.
אנחנו לא באמת יכולים לשמור איתם על קשר הדוק, התקשרנו בעיקר כדיי לוודא שכולם בסדר, וכנראה שזאת השיחה האחרונה לזמן הקרוב.

״כן, נראה לי. מארי לא פונה אלינו, אלה תלמידים שלא מפסיקים לשאול עליכם.״
נשמתי בהקלה כשהבנתי שהחברים שלנו יצאו מאיזור סכנה.

״מה את עונה להם?״ הפעם, אני שאלתי.
״אני אומרת שאין לי מושג. בדיוק כמו שסיפרתי למארי.״
היא מלמלה, בסוג של חוסר ריכוז.

״מעולה.״ ריידן ענה לה.
״מה איתכם? אתם בסדר?״
השיחה הזאת הרגישה יותר כמו סבב שאלות ותשובות, אבל אי אפשר לצפות למשהו אחר.
״כן, אל תדאגי.״ עניתי בטון הכי מרגיע שהצלחתי להוציא, לא סיפקנו להם שום מידע חדש על מה שגילינו מאז שברחנו, או על כל דבר אחר, אני וריידן מעדיפים להשאיר את זה ככה.
חוץ מג׳סיקה, התקשרנו גם לדילן, שהיה עם מייקל כשהוא ענה לנו.
אחד מהדברים הבודדים שאני מתחרטת עליהם, הוא שעכשיו אני כבר לא אראה את השניים האלה ביחד. זאת תחושת פספוס, אבל אין לי איך לשנות את המצב.
דיברנו גם עם ליזי, ששוב הכינה רשימת שאלות בעצמה. היא ככר דיברה עם ההורים שלה, ליז תצא מאתונה בקרוב.
״אני לא מאמינה שאתם באמת בחוץ, ברצינות, הארלי, מוזר כאן בלעדיך.״ ג׳סיקה הצליחה לגרום לי לצחוק.

״גם בלעדיך, ג׳ס.״ עניתי בקושי.
לצערי, אין לנו זמן לשיחות חולין, נפרדנו מג׳ס ממש כמה שניות לאחר מכן.