מליפיסנט

40

מי לעזאזל זה אליוט ריינס?

השאלה הזאת מסובכת הרבה יותר משחשבתי.
מאז שברחנו מאתונה, אני וריידן בעיקר בזבזנו זמן. היום אנחנו חייבים להמשיך הלאה.
למרות שזה מרגיש ככה, העולם לא עצר מלכת.
המחקר עלינו לא הפסיק, גם אם אנחנו מחוץ לפנימייה, גם אם עדיין לא מצאו אותנו.
אנחנו צריכים להיות חכמים יותר, ולהבין מי מנהל את זה. לדעת ממי אנחנו בורחים ללא ספק יעזור לנו.

אנחנו בסך הכל שניי ילדים, בערך.
כמה רחוק נוכל להגיע? הכסף עוזר, כמובן, אבל חוסר הידיעה המטורף שלנו, מפריע מאוד בנסיון להתחיל חיים חדשים.
אני וריידן צריכים לגלות כמה שיותר על האנשים שניהלו את החיים שלנו, לדעת בדיוק מה סדר הגודל של הניסוי הזה, מה החשיבות שלו, ולמי.

למרבה הצער, זה קשוח.
כל מה שיש לנו כרגע, אלה הרבה תיאוריות, ושם מוצק אחד. אנחנו נאחזים בקצה החוט הזה, כי זה הדבר היחיד שיכול להשאיר אותנו עומדים.
כרגע, אני מתחילה להטיל ספק בבחירה הזאת. נראה לי שאנחנו מחזיקים בחבל ארוך, והקצה השני שלו לא מחובר לכלום, בקרוב נבין את זה וניפול.
אני מנסה להדחיק את המחשבה הזאת ולהישאר אופטימית. כשריידן סוף סוף חזר לעצמו, גם הוא הגיע להבנה שאנחנו צריכים להתקדם.
בעקבות ההצעה המעט משעשעת שלו, שעה לאחר מכן, אני מוצאת את עצמי בספריה.

המחקר שאנחנו מוכרחים לבצע לא יכול להיתלות על טלפונים ניידים, אנחנו צריכים מחשב.
אני חייבת להודות שזה עצוב, להיכנס לספריה בשביל מחשבים. אני מרגישה קצת כאילו אני מרמה את המערכת. כשהייתי קטנה יותר, שפטתי את האנשים האלה.
חשבתי שזה מוזר, הנחתי שלחלקם אין אופציה אחרת, ועדיין, לא אהבתי את זה.

עכשיו אני מרגישה שונה.
אפילו לא טרחתי להסתכל על ספרים. זמן לקרוא נהיה מותרות. אני צריכה להגן על עצמי ועל החיים שלי, לפניי שאוכל שוב לחזור ולהתעסק בשל דמויות בדיוניות.

אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר בלתי נראים, באופן כללי, וגם עכשיו, בספריה החדשה הזאת.
ברחנו למקום גאוני מבחינה מרחבית. שעתיים נסיעה מאתונה, חצי שעה מאטלנטה, והרבה אנשים.
אנחנו נעלמים בקהל, כל הזמן.
זאת הפעם השניה שלי מחוץ למלון, גם לעזוב את החדר הבטוח שלנו, זאת פעולה שמתבצעת לפי הצורך בלבד. לכן, עוד לא הסתגלתי לעומס של העיר הזאת, ולחוסר השקט ששכחתי ממנו בתקופה שלי באתונה.

בעולם המודרני, פשוט יותר למצוא בן אדם.
בדרך כלל, כל מה שנדרש זה לחפש אותו כמו שצריך באינטרנט.
אני וריידן תפסנו מקומות אחד ליד השניה, אבל התפצלנו למחשבים שונים כדיי להגדיל את היעילות שלנו.

בנתיים, גיליתי שאליוט ריינס הוא, במילים נחמדות, חתיכת מתבודד.
אין ולא רשת חברתית אחת תחת שמו.
או שהוא פשוט מבוגר נורמטיבי, או שגם האנונימיות שלו קשורה בדרך עקיפה אליי ואל ריידן.