שונאים מאהבה

פרק 11

ג'ולייט

אני מתרווחת במושב ומחכה בצפייה להמראת המטוס.
רגליי רוקעות בעצבנות על הרצפה ואגרופיי קפוצים בצידי גופי כשראשי לא מפסיק לשחזר את אירועי אמש, את הנשיקה הסוערת והלא צפוייה שלי עם ליאו, ואת מה שקרה אחרייה.
הבזקים של עיניו הקטלניות מביטות בי בעוד שהוא טורף את גופי מבזיקים בראשי, ואני משתנקת.
אלוהים. איך נתתי לדבר כזה לקרות?
"הכל בסדר?" אמא שואלת אותי במבט מודאג ומלטפת את כף ידי בידה, גורמת לגופי להירפות ולהירגע.
"כן," אני נושמת עמוקות. "אני סתם לחוצה מהטיסה." אני משקרת, כי את האמת לא אוכל לספר לה. אני מתכחשת אלייה בעצמי.
אתמול קיוותי שכשאתעורר אגלה שזה היה רק חלום ושדבר מזה לא קרה, אך ההיקי והסימנים שנותרו חקוקים על עורי מעידים אחרת.
"מתי הטיסה ממריאה?" אני שואלת אף שאני יודעת את התשובה, בתקווה שאם אפתח איתה שיחת חולין המחשבות שמתרוצצות בראשי ללא הפוגה ישקטו.
"היא אמורה להמריא ממש עכשיו." היא אומרת ואז פונה להביט באבא שיושב מצידה השני, וכבר רדום בכיסאו.
"תראי אותו," היא מחייכת חיוך מאוהב. "הוא התרוצץ אתמול בכל העיר, לא פלא שהוא תשוש ככה..." היא מנידה בראשה ומלטפת את מצחו בחום.
"כן, נכון," אני מהנהנת בהסכמה.
הביקורים בלונדון יקרי ערך לאבא שלי, כיוון שזוהי המשפחה שלו שמתגוררת שם.
בכל ביקור מחדש הוא דואג לקנות לכל בני המשפחה מתנות ומתרגש ומצפה לראותם שוב.
"מה זה על הצוואר שלך?" אמא מסיטה את שיערי הצידה ואני מתאבנת במקום בחרדה.
אין מקום לטעויות. היא וודאי מתכוונת להיקי, אף שדאגתי לכסות אותו הבוקר.
"מה?" אני ממהרת לכסות את האיזור בשיער. "אה, זה..." אני מחייכת אלייה חיוך כושל.
"סתם, עשיתי מחליק." אני משקרת בתקווה שתניח לזה.
היא מביטה בי בספקנות, אילו אני מביטה בה בחשש. אך למזלי, דיילת במדים אדומים צועדת למרכז המטוס ומושכת את תשומת ליבה ואת תשומת ליבם של שאר האנשים.
היא מדגימה מה על הטסים לעשות במקריי חירום מסויימים שעלולים לקרות במהלך הטיסה, אך היא מדברת במבטא כבד ובקושי ניתנת להבנה, לא שאני טורחת לנסות.
בניגוד אליי, אמא מאזינה לה בקפידה ומוודאת שהכל פועל באופן תקין.
כשהדיילת מסיימת, היא מתרחקת לכיוון תא הטייס ונעלמת מזווית עיניי הטסים.
לפתע, קול כריזה רועם נשמע. "כל הנוסעים, ההמראה עומדת להתחיל, אנא חיגרו חגורות ותשימו את הטלפונים הניידים שלכם על מצב טיסה."
אמא מייד מוודאת שאבא חגור, ואז עוברת אליי. "את חגורה?" היא שואלת ומחפשת אחר החגורה בעינייה, והלחץ שגופה אחוז בו גלוי. היא תמיד לחוצה בטיסות.
אני מרימה את זרועותיי מעלה באדישות וחושפת את החגורה שכרוכה סביבי.
"יופי, כולם חגורים," היא נושמת לרווחה.
אני פותחת את הטלפון, ומחייכת כשאני מגלה כמה הודעות מהיילי.
היילי: בוקר טוב, טיסה נעימה, אני אתגעגע אלייך!
אני: בוקר טוב, החלפת אותי כבר?
היילי: לעולם לא! אני עכשיו בדרך לשיעור מתמטיקה.
היא מוסיפה אימוג'י מקיא.
אני: אוי, בהצלחה.
לפתע יד לוחצת את ידי, וציפורניים ננעצות בעורי.
וכשאני מביטה מטה, אני מגלה שזו ידה של אימי.
היא מחייכת אליי חיוך מתנצל ומרפה את אחיזתה. 'מצטערת' היא מסמנת בשפתייה ללא קול, ורק אז אני מבינה שהמטוס המריא.
אני מחייכת אלייה בהבנה ומשלבת את אצבעותיי בשלה, ואז מפנה את מבטי אל מחוץ לחלון וצופה במטוס אט-אט מתרומם מעלה מהמסלול עד שהוא נמצא באוויר.
כיוון שהטיסה נערכת כבערך שבע שעות, אני צריכה למצוא תעסוקה, או לקוות שאצליח להירדם.
אני תוחבת את האוזניות שהבאתי עימי באוזניי ומפעילה את הפלייליסט האהוב עליי.
אני מביטה החוצה ומשקיפה אל אמריקה שנעשת קטנה עם הזמן, כשהשיר If you seek amy של Britney Spears, מתנגן באוזניי.
אני עוצמת את עיניי ומאזינה למוזיקה למשך השעה הבאה, וכשאני פותחת אותן, אני מגלה שגם אמא שלי נרדמה.
אני נאנחת בתסכול, וכשאני פותחת את הטלפון אני מגלה הודעה נוספת מהיילי שלא נקראה.
היילי: דאבל אוי. ליאו ולילי מתמזמזים על השולחן שלי! על הבוקר!
אני בוהה במסך בהשתהות כשחרדה מתפשטת בגופי ואכזבה לא מוכרת מציפה אותי.
ידעתי שדבר ממה שקרה אמש לא יהווה אצלו חשיבות, ידעתי זאת כבר באותו הרגע, אך לא ציפיתי לשמוע שהוא חזר להתעסק עם לילי מהר כל-כך.
לא הייתי צריכה לצפות לדבר ממנו.
לא הייתי אמורה לעשות את מה שעשיתי, לנשק אותו.
זו הייתה החלטה של הרגע, ועכשיו אני מתחרטת עלייה יותר מתמיד.
כי אף שאמש הוא גרם לי להרגיש בדרך בה מעולם לא הרגשתי, ההרגשה למחרת, היא הרגשה מנוגדת, מלאה בתיעוב עצמי.
אני שומרת על המוניטין והכבוד שלי מאז ומתמיד.
ואף שבחורים ניסו להתחיל איתי ולכבוש את ליבי, מעולם לא נתתי לאף אחד להתקרב אליי בצורה שכזו, לגעת בי בצורה שכזו.
מעולם לא חשפתי את גופי ואת איבריי המוצנעים בפניי אף אחד, ותכננתי לדבוק בכך עד שאמצא מישהו שיאהב ויעריך אותי.
אך אמש נהגתי בפזיזות ובחוסר אחריות, ונתתי לתשוקה הרגעית לשלוט במעשיי. נתתי את הגוף שלי לבחור הזה, הבחור שהתאכזר אליי ואני מתעבת עד עמקיי נשמתי.
ומי יודע, אולי הוא ישתמש בעובדה שנתתי לו להיכנס לתחתונים שלי נגדי.
אולי הוא כבר רץ וסיפר לכולם כמה קלה להשגה אני.
אני מושכת באפי ומוחה את הדמעות שמאיימות לפרוץ מעיניי.
מעולם לא תיארתי לעצמי שאעשה דבר כזה מטופש.
אני מצטנפת במושבי, ועוצמת את עיניי בתקווה שאצליח להירדם.