שונאים מאהבה

פרק 15

ליאו

בזמן שג'ולייט שהתה בלונדון ניסיתי לעשות הכל כדי לשכוח ממנה, בין היתר ניסיתי להסיח את דעתי ממנה בעזרת לילי.
אך עכשיו כשהיא חזרה ונמצאת פה מולי,
לשכוח ממנה לא עמד לקרות, במיוחד שהיא הורידה את בגדייה מולי.
היא ידעה שיש לה השפעה עליי בנושא והיא בחרה להתגרות בי בחזרה - מה שהפתיע אותי.
מאז ומתמיד אהבתי להתגרות בה.
שנאתי אותה ורציתי להכאיב לה, לפגוע בה.
עד לפניי כמה חודשים היא לא הייתה מעלה בדעתה להחזיר לי, להשיב מלחמה, לא משנה כמה הצקתי לה או כמה נטפלתי אליה.
היא לא הג'ולייט שהיא הייתה לפני שנתיים.
היא אמיצה יותר, נועזת יותר, ואני חושש שאני אוהב את זה אף על פי שאני לא אמור.

אני חוטף את היומן של ג'ולייט מידייה ורץ איתו אל מחוץ לכיתה.
"תחזיר את זה!" היא צועקת ורצה אחריי.
אני ממשיך לרוץ מבלי לייחס חשיבות אל תחנונייה עד שאני מגיע אל מחששת בית הספר - בה תלמידי השכבה הבוגרת נוהגים לעשן-
"ליאו." סאם - תלמיד מהשכבה הבוגרת- מחייך אליי כשהוא מבחין בי.
"סאם." אני מחייך אליו בחזרה ושולח מבט מעבר לכתפי, שם ג'ולייט מתנשפת והיילי אחרייה.
"רוצה סיגריה?" הוא שואל ומגיש לעברי קופסאת סיגריות פתוחה.
"לא תודה," אני אומר וחיוך קטן נמרח על זווית פי. "אני צריך מצית."
"ליאו, תחזיר את היומן שלי!" ג'ולייט צועקת ונעמדת מולי בפנים זועפות וידיים שלובות על החזה.
"בבקשה." היא מבקשת בלחש ומביטה בי בעיניים מתחננות ובורקות מדמעות.
"קח." סם תיפס את תשומת ליבי כשהוא מושיט לעברי מצית שחורה עם ציור של להבות. "היא של טיפאני אז תחזיר לה אותה."
"תודה טיפאני." אני שולח לעברה חיוך והיא מהנהנת בחיוך קטן ותוחבת בחזרה את הסיגריה הדלוקה שלה אל בין שפתייה.
"ליאו!" קולה הזועם של היילי נשמע מאחוריי. "תחזיר לה את היומן. עכשיו." היא אומרת בטון כעוס עינייה משקיפות להבות.
"אני לא חושב." אני מגחך ומפנה את מבטי בחזרה אל סאם. "אל תתנו להן להיכנס." אני פונה אל סאם וג'ייסון שיושבים על האבנים בקדמת המחששה ומתקדם לתוכה.
ג'ייסון שואף את עשן הסיגרייה שלו החוצה ונעמד מול ג'ולייט והיילי, מתנשא עליהן בגודלו.
הוא אחד התלמידים החזקים ביותר בבית הספר, כזה שאיש לא מעז להתעסק איתו או להמרות את פיו.
סאם נעמד לידו בזמן שאני מדפדפף בעמודיי היומן וקורא אותם בלב.
אני מרפרף על כמה עמודים בהם התוכן דל ומשעמם עד שאני מאתר את שמי.

יומני היקר.
היום בהפסקת הבוקר נואה וליאו הלכו מכות בחצר הקדמית של בית הספר.
לא ידעתי על מה הם רבו אבל שמעתי את שמי מתנוסס באוויר.
מורות מודאגות הגיעו והפרידו בין השניים.
ליאו היה פצוע מעט, דימם בשפתו התחתונה, לעומת נואה שדימם מהאף, היה לו פנס רציני מתחת לעין וכמה חבלות על העור.
הוא היה נראה נורא.
כשליוותי את נואה יחד עם היילי אל המרפאה שאלתי אותו למה הם הלכו מכות והוא-