שונאים מאהבה

פרק 43

ליאו

אני מחסיר פעימה ומרגיש כיצד ממדיו של ליבי מתרחבים לשמע מילותיה שתופסות אותי לא מוכן.
היא אוהבת אותי.
היא. אוהבת. אותי.
מערכותיי משתבשות לחלוטין כשאני מתקשה לעכל את הידיעה, ודבר לא פועל כהסדרו מלבד לליבי שקרוב להתפרץ מחוץ לחזי מרוב הרגש שמציף אותו בעוצמה.
אף שכבר זמן מה ידעתי שיש לה רגשות כלפיי ושהיא חשה כלפיי חיבה מסויימת לאחר שהפקידה את ליבה בידיי מספר פעמים ובטחה בי כשחשפה בפניי צדדים פגיעים ורגישים אף שלא הייתה לה כל סיבה לעשות זאת, מעולם לא הייתי מעלה בדעתי שהיא אוהבת אותי, וגם כעת אחריי שהודתה בזאת בפניי בקול, אני מתקשה להאמין למשמע אוזניי, מתקשה לקבל את העובדה שהיא באמת אמרה זאת בכוונה מלאה, בדיוק כמותי.
אני לא מצליח לשאת את התחושה של החום המתפשט בחזי, את ההרגשה המשונה הזו של להיות נאהב על-ידי מישהו בלי אינטרס או מניע, בצורה אמיתית וכנה שכזו, אך בו זמנית גם מרגישה סוריאליסטית ובלתי נתפסת.
אני דוחק את מותניה של ג'ולייט לכיווני, אילו היא נענת לי ומקשתת את גבה אל כפות ידיי הנחות על שיפוליה, מרימה את סנטרה יחד עם התנועה בכדי שקשר העין לא יתנתק, כאילו שבדיוק כמותי גם היא מנסה להיאחז ברגע ולנצור כל חלק בו מהפחד שיתפוגג כלא היה בעוד דקות ספורות, כיוון שזה מרגיש טוב מידי מכדי להיות אמיתי.
"תגידי את זה שוב." עכשיו קולי הוא זה שמהול בתחינה, באופן נואש וחסר תקנה.
ג'ולייט עוברת לחפון את פניי בכפות ידייה העדינות ופולטת נשיפה רעועה כשעינייה המזוגגות ננעלות על שלי במרחק אפסי, מביטות עמוק אל תוך נשמתי במבט שגורם לי לערער בכל מה שחשבתי שידעתי על עצמי קודם.
"אני אוהבת אותך, ליאו." היא לוחשת בקול רועד מרוב רגש כשפיה מרחף על שלי, ובאותו הרגע אני תופס בפניה בתחושת אבדון עצמי ומתרסק על שפתייה בנשיקה אלימה וחסרת רסן, פורק עליה את כל התסכול שאגרתי בתוכי במשך כל הזמן שניסיתי להימנע מלהודות באהבתי אליה, בפניה, ובעיקר בפני עצמי.
היא מפשקת את שפתיה עבורי ומאפשרת לי לדחוק את לשוני בינהן ולטרוף את פיה כשהצורך התמידי שלי אליה רק הולך וגובר יחד עם תאבוני.
היא נאנחת אל תוך פי כשלשונה מתחקה אחר שלי במרדף סוער, וכמו תמיד, כשאני מתעטף בריחה המשכר ונאבד ברכותן של שפתיה, ראשי נכבה וכל המטרדים שרובצים עליו בקביעות נשכחים ממני ברגע, כששום דבר לא מעניין אותי מלבדה.
אלוהים, כמה שהתגעגעתי למכשפה הזאת.
למכשפה שלי.
לשונותינו סבוכות, מתעטפות בחמימות זו של זו ונשזרות אלו באלו בפרץ תשוקה חייתי, בנשיקה נוקשה ורכה בעת ובעונה אחת, כזו שמתעלה בעוצמתה על כל נשיקה אחרת שחלקנו קודם; מלאה בתשוקה ובכמיהה עמוקה כמו כל האחרות, אך עם זאת גם מהולה ברגש עז שלא ידעתי קודם.
אהבה.
פיותנו נעים בתיאום ומפיקים צלילי הנאה רטובים בעודנו מתנודדים יחד בחוסר יציבות ומשעווים לאוויר בין נשיקות, חסרי נשימה.
הדופק שלי מאיץ את קצבו וליבי הולם בחזי בחוזקה מרוב הצורך והגעגוע העז שאגרתי עבור הבחורה הזאת במשך השבוע האחרון.
מרוב האהבה שאגרתי עבור הבחורה הזאת מאז ומתמיד.
אני גוהר מעליה ומהדק את אחיזתי בלסתה כשאני דוחף את לשוני עמוק יותר לעבר גרונה, עובר בעזרתה על כל חלק בפיה ומשנן אותו בזכרוני כשאני מרגיש כאילו עבר פאקינג נצח מאז שנישקתי אותה בפעם האחרונה.
תחושת הזמן האטה עבורי באופן קיצוני ומייסר למדי ככל שהיינו מרוחקים זה מזו, ואני יודע בוודאות שגם היא הרגישה כך על פי האופן שבו היא מנשקת אותי כעת במלוא תשומת ליבה, כאילו שחייה תלויים בזה.
אצבעותיה מתחפרות בשיערי הרטוב והפרוע וכפות ידייה מתהדקות סביב עורפי כשהיא מאלצת אותי לרכון לעברה ומעמיקה את הנשיקה בצורך נזקק וטהור, לומדת את פי גם כן בעזרת לשונה וגורמת לכל חלק בגופי להתלהט ולעקצץ בזרמים עוצמתיים שמשלחים פרץ של חום היישר אל המפשעה שלי.
אני לופת את מותניה ודוחק אותה לאחור עד שגופה נלחץ אל העץ שנישא למרומים מאחוריה.
היא נשנקת בהפתעה כשגבה נחבט בגזע ונאנקת אל תוך פי כשאני תופס את שפתה התחתונה בשיניי, נושך אותה קלות.
אני נועל את ידיי מצידיי גופה וסוגר מעליה בגופי, כולא אותה ללא דרך מוצא.
היא מביטה בי בעיניים גדולות ותמוהות ומתנשפת בכבדות כששפתיה נפוחות עקב הנשיקה, משוות לה מראה מרושל ופרוע יחד עם הלחיים הסמוקות.
בדיוק כמו שאני אוהב.
אני גומע בהערכה את תווי פניה המוארים תחת אורו של הירח ומסיט באצבעותיי את קצוות שיערה התועה שנקלעה לדרכי לפני שאני יורד עם שפתיי ברפרוף איטי ומתגרה לאורכו של צווארה, ממתיר נשיקות רכות ומתגרות על הלסת שלה בשובל מטה.
בדחף בלתי נשלט, אני מחכך את אפי על עורה ומסניף את ריחה כמכור אל כל חלק בה, נאנח בכובד כשהוא ממלא את ריאותיי ואופף אותי מכל עבר.
ג'ולייט מטה את סנטרה הצידה בכדי לתת לי גישה טובה יותר ומשמיעה צליל יבבה חרישי כשאני קובר את ראשי בשקע צווארה, מתרפק על חמימות גופה שמצליחה להשקיט במעט את הסערה שמתחוללת בתוכי וקרבה להביא אותי לכדי טירוף מוחלט.
עפעפיה הכבדים נעצמים בתבוסה וראשה נשמט לאחור כשאני סוגר את שפתיי על עורה הרגיש.
היא מתקמרת תחתיי ומתנשפת ברעד על קודקודי כשאני מנשק, מוצץ ונושך ביסודיות כל פיסה מעורה הגלויה לפי, כאדם שמתענג על ארוחה כאילו הייתה אחרונתו.
תחילה בקצב איטי ומאופק, עד שתאבוני אליה משתלט עליי ודוחק בי להאיץ את הקצב ולשחרר את כל המעצורים ללא עכבות.
פיה נפער בגניחה מרוסנת ועינייה נפקחות בבת אחת כשאני מסחרר את לשוני הרטובה והחמה על עורה, מרגיש בדופק ההולם בצווארה בפראות בתיאום עם הדופק המואץ שלי.
"ליאו," היא מסננת בהתנשפות כשמעיפה בי מבט מעורפל מלמעלה.
ראשה כושל מייד בחזרה לאחור וזרועותייה נשמטות על כתפיי בחולשה כשאני מלקק אותה בנמרצות ומסתער בשיניי על עורה כמו חיה שעטה על הטרף שלה.
היא פולטת היאנקויות קטנות ומתפתלת בלהט כנגד גזע העץ שמאחוריה בעודה מאגרפת את חולצתי ברפיון, נאחזת בי בדרישה לעוד, והפעולה הפשוטה הזאת היא זו שגורמת לי לשחרר בבת אחת את כל המעצורים שעומדים בדרכי בנסיון להפגין מולה שליטה ואיפוק.
כאלו שאין לי כלל ברגעים אלו, ובאופן כללי כשמדובר בה.
אני מתנתק מצווארה, בוחן בשביעות רצון את סימן הבעלות המכובד שהותרתי עליו לפני שאני שולח את ידיי אל שוליי חולצת הפיג'מה שלה, מסיר אותה מעל לראשה בנחפזות אילו היא שולחת את ידייה אל גומי המכנסיים שלה ומקלפת אותם במורד רגליה עד שהם צונחים מטה ונערמים על הקרקע סביבה.
אני מעיף את בד החולצה הרטוב מידי בקוצר סבלנות ועיניי מייד מתביתות על הפטמות הזקורות דלה מבעד לבד התחרה הדק של החזיה.
פאק.
הזין שלי מתקשה במכנסיי כשעיניי יורדות לבחון את גופה בהערכה, ומבלי להתעכב לרגע נוסף, אני מחליק את כפות ידיי אל מאחורי גבה ומתר את קרס החזיה בתנועות אצבעות מהירות ומיומנות.
עינייה הכמהות והמהופנטות מרותקות אל עיניי וחזה עולה וצונח בכבדות יחד עם נשימותייה המקורטעות כשאני מחכך את כריות אגודליי על הרצועות הדקות ומסיט אותן מכתפיה באיטיות, בזו אחר זו, כך שהחזייה נשמטת מטה ונוחתת על הקרקע בצליל רשרוש קל.
אני שואף בחדות אל מול מראהם של שדיה החשופים והמזמינים, כשאני מתעכב על הפטמות הורודות והקשות, שמזדקות אף יותר באוויר הלילה הקר, קוראות לי לסגור עליהן את שפתיי.
פי נעשה יבש לגמרי. "פאק-" אני פולט בקול גרוני ונמוך, מגורה עד כדי טירוף כמו שלא הייתח מעולם. נשימתי המחוספסת מדגדגת את עורה הסומר.
אני מלחח את שפתיי היבשות ומגניב מבט אל עינייה שבוחנות אותי רגע לפני שאני מאבד את מעט השליטה שעוד נותרה בי וקובר את פניי בעמק בין שדיה.
היא נשנקת בהפתעה מוחלטת. "ליאו!" היא זועקת כשאני חופן את שדיה בכפות ידיי ומלקק אותם במרץ בזה אחר זה כלא יודע שובע, תאב אל כל חלק בה.
"אוה, ליאו!" היא גונחת ולופתת את שיערי הסבוך והעבה בחוזקה, מצמידה אותי לחזה בתוקף כשמקמרת את גבה לכיווני ודוחקת בי להמשיך.
גופה נרעד ממגע לשוני החמה על עורה כשאני חג סביב הפטמה הקשה שלה במעגלים– מצליף בה בלשוני ומוצץ אותה בשקיקה בצליל רטוב בעודי מועך את השד השני שלה בידי הפנויה.
"בבקשה," היא מסננת בתחינה כשמרכינה אליי את ראשה במאמץ, ממשיכה להתפתל באנקות קטנות יחד עם התנועות הלהוטות של לשוני על הפטמה שלה.
"ששש..." אני מסנן בזחיחות על עורה כשאני מרים אליה מבט מתרה. "תצטרכי לשמור על שקט," אני מזכיר לה זאת בכדי שלא נחשף בידי תלמידים משוטטים שעלולים להימצא באיזור, אם כי כעת אני מרגיש כאילו אלו רק שנינו בעולם ואף אחד אחר לא קיים מלבדנו, בתוך הבועה המבודדת שנוצרה סביבנו.
ואף שאני יודע שזה כנראה העיתוי הגרוע ביותר לעשות את זה – כשהסיכויים להיתפס גבוהים מתמיד – הסכנה בכך רק מהווה עבורי כאתגר שאני מוכן להיענות לו.
אני מתנתק ממנה בעל כורחי ומתרחק מעט לאחור בכדי לפגוש במבטה המעורפל שמחפש אחר שלי.
"אנחנו לא רוצים להיתפס, נכון...?" אני מתגרה כשאני צובט את הפטמה שלה בהקנטה, אילו עינייה מתלקחות בלהט כאילו גם אותה מדליק הסיכון שבדבר והתחושה האסורה והמלוכלכת שכרוכה עימו.
אני מבליע את החיוך שמאיים להשתלט על שפתיי, וללא השתהות נוספת, אני נוחת עם פי בחזרה על חזה ועובר להעניק טיפול זהה לשד השני שלה.
אני מוחץ אותו בידי ומכסה את הפטמה בפי בעוד שעיניי קוראות התיגר מתרוצצות בין עינייה, בוחנות כל עווית ותזוזה בפניה.
"אהה..." היא גונחת חרש, ממהרת לנשוך את שפתה בחוזקה בכדי להחניק את הקולות שבוקעים ממנה.
עינייה נסגרות עד לכדי חריצים קטנים וגבותייה מצטופפות, מתקרבות זו לזו במבט מצועף ומיוסר כשאני מוצץ את הפטמה שלה בתאווה הרסנית וחסרת רסן.
גופה מתנועע ומתפתל ללא הרף כשהיא מתקשה להמשיך לשמור על שקט, ואף שאני יודע שזה רק יגרום לה להיות קולנית יותר, אני מעמיק את תנועות לשוני באגרסביות ותופס בשיניי את הפטמה שלה, נהנה מלבחון את סיבולת האיפוק שלה ומלדחוק אותה לקצה, בכל מובן אפשרי.
חזה מתרומם בבת אחת כשהיא שואפת בחדות.
עורה נעשה לח ומיוזע ופנייה נצבעות באדום עז כשהיא כושלת לרסן את גניחותיה שרק גוברות ונעשות קולניות יותר ככל שאני מאיץ את תנועותיי.
"אלוהים– ליאו," היא כמעט מייבבת כשמנסה לעצור בעצמה מלהתפרץ, והחלק המעוות בתוכי גורם לי לעצור בפעולותיי לרגע ולחייך לשמע התחינה שנשמעת בקולה, כשהיא מבטאת את שמי בנזקקות.
אני תופס בלסת שלה בידיי ומקבע אותה במקום כשאני מזדקף מולה ומכסה את שפתיה בשפתיי, צולל שוב אל תוך פיה.
לפיתת אצבעותייה בשיערי נרפת ושפתיה נפשקות עבורי כשהיא נענת לי מיד בצורך נזקק, נרפת תחתיי בכניעה מוחלטת.
אני מעביר את ידיי במורד גופה ומרפרף את אצבעותיי על קימוריה עד שאני מגיע אל ישבנה המוצק, לופת את פלחיה העגולים בכפות ידיי ולוחץ אותם.
ג'ולייט גונחת ברעד אל תוך פי כשאני מכניע את לשונה בלשוני ונדחק בין רגליה, מצמיד את מפשעתי לשלה.
היא נשנקת לפתע ונדרכת בנשימה עצורה כשמרגישה בזקפה הקשה שלי על איברה, מרגישה כמה אני רוצה אותה.
לא שבשלב הזה היא כבר לא אמורה לדעת מה היא גורמת לי, כמה היא משפיעה עליי, בין היתר גם על הזין שלי.
"ליאו," היא נאנחת על שפתיי.
שדיה החשופים נמחצים כנגד חזי בעודנו מתנשקים בלהט, ורק פיסות בד דקות מפרידות ביננו מלגעת.
"בבקשה," היא ממלמלת אל תוך פי בשיכרון חושים, דורשת את מבוקשה ללא מילים בעודה מתחככת בי ללא שמץ של שליטה עצמית.
"אני צריכה אותך," היא מסננת בנואשות בין נשיקות ומשלחת גיצים חמים לבטני התחתונה כשממשיכה להתחכך בי בעוצמה, מזיינת אותי על יבש.
היא שותלת נשיקה מהירה על שפתיי רגע לפני שהיא מרחיקה את ראשה לאחור בכדי להיישיר אליי מבט. "עכשיו," היא מוסיפה בדחיפות.
פאק.
המילים נחלצות משפתיה ללא רסן, באופן ישיר ובוטה התואם לשפת גופה הלהוטה- כזה שרק מחרמן אותי יותר ומקרב אותי צעד אחד נוסף ללזיין אותה כאן ועכשיו, באמצע שום מקום.
אני מחניק את הגניחה הגרונית שכמעט נחלצת ממני ונשבה בעיניי העגל שלה שמעפעפות אליי מלמטה במבט שאין ביכולתי לסרב לו, מובילות אותי היישר אל האבדון ללא כל אפשרות להינצל.
"בבקשה," היא מפצירה בי בלחישה נזקקת כשמרפרפת את שפתייה על שפתיי כפתיון.
ידייה מתגנבות מתחת לחולצה שלי, מלטפות את רכסי בטני ברוך ובחושניות מפתה ומשאירות אחר מגען שובל לוהט שנחקק על עורי.
שריריי מתכווצים בדריכות ואני שואף בחדות כשידייה סותות לעבר המפשעה שלי ואני מרגיש שאני קרוב מתמיד ללאבד את זה.
כל גופי בוער מרוב השתוקקות אליה והזין שלי רק מתעבה במכנסיי עד לכדי קושי של פלדה כשהחיכוך בין איברנו נהיה מענה עד לכדי רמה בלתי סבילה, זקוק להתעטף בחמימות שלה מכל עבר יותר מכל דבר אחר, אלא שלצערי חשקיי המלוכלכים לא תואמים את המציאות.
"אין לי קונדום," אני לוחש במורת רוח כנגד שפתייה ומצפה שתירתע מכך – מהאפשרות שאזיין אותה ללא אמצעי הגנה – אך להפתעתי הרבה, היא מראה בדיוק את ההיפך מרתיעה.
"זה בסדר." היא מנתקת את מגע שפתינו ומהנהנת בראשה בנמרצות להוטה למדי. "אני לוקחת גלולות," היא מתוודה ומשפילה את עינייה בנשיכת שפתיים מבויישת כשסומק עז צובע את לחייה.
גבותיי נזקרות בהפתעה בשל הגילוי הפתאומי ושינוי כיוון השיחה.
"רק... ליתר ביטחון," היא ממהרת להוסיף בקול שקט ומתגונן, מאדימה עוד יותר כשהאופוריה ששהתה בה דועכת לאיטה והיא נעשת מודעת לכך שהיא חדופת חזה ולא לובשת דבר פרט לתחתוני תחרה דקים.
ממתי? אני מתכוון לשאול, והיא כמו קוראת את מחשבותיי משיבה לשאלה שעלתה בראשי.
"אחרי הפעם הראשונה שלנו הרגשתי שזה יהיה נכון אם אתחיל לקחת אותן..." היא אומרת בהיסוס, בנימה מבולבלת מעט, כאילו שהיא בעצמה לא בטוחה כיצד היא הייתה אמורה להתנהל עם הסיטואצייה כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שלה.
חיוך זחוח מתנוסס על פניי בתחושת התעלות נשגבת שמנפחת את חזי. "אז ידעת כבר אז שנזדיין שוב?" אני מקניט בהתגרות וצופה כיצד עינייה נדלקות כשאני מרפרף את כריות אצבעותיי על צד פניה בהשתהות, מחכה לתשובתה בכליון עיניים.
נשיפה רועדת משתחררת ממנה בעוד שעינייה עוקבות בהיסח דעת אחר אצבעותיי המטיילות לעברן של שפתייה הפשוקות.
היא נושאת אליי את מבטה בחזרה ומושכת בכתפיה מבלי לנסות להכחיש זאת. "הייתה לי הרגשה," היא מודה בחיוך קטן ומתגרה משלה, והחיוך שלי רק מתרחב לשמע הודאתה עד למצב שמפרקיי הלסת שלי פאקינג כואבים.
היא ידעה.
בדיוק כמותי, היא ידעה עוד אז שאנחנו שייכים זה לזו באופן בלתי נמנע, הרבה מעבר למשיכה הגופנית, ושלא משנה כמה ננסה להיאבק בזה לא נצליח לעצור בזה מלקרות. בנו מלקרות.
כאילו שזה הגורל שלנו ולא היה לנו סיכוי לשנות את כל רצף האירועים שקרו עד לנקודת הזמן הזו.
כאילו שנועדנו להיות זה עם זו למרות כל החרא שעברנו. בזכות כל החרא שעברנו.
שפתיי מוצאות את שפתייה שוב, מתנפצות עליהן בנשיקה עמוקה וטובענית כשבתוכי מתחוללת סערה עזה, מעלה בי עשרות תחושות ורגשות שלא ידעתי קודם בבת אחת.
היא גונחת אל פי בצורך כשאני פולש אל פיה ברעב גובר ומוצץ את לשונה בחוזקה.
אני מהדק את אחיזתי בה ומעמיק את הנשיקה ככל הניתן, צמא אליה כאילו נקלעתי לצונאמי בלב ים סוער והיא הייתה חוף המבטחים שלי.
ג'ולייט שולחת את ידיה אל שולי חולצתי ומנסה לפשוט אותה ממני, רושפת בתסכול כשהיא נאבקת בה להעלות מעלה ללא הצלחה.
קצר סבלנות ותאב מתמיד להיות כבר בתוכה, אני שולח את זרועי אל מאחורי עורפי ומסיר את החולצה במשיכה אחת, נמהר להשליך אותה מידי לפני שאני שב לנשק את שפתיה כשהבערה בקרביי רק מתלבה, מאיימת לכלות אותי בלהבות בכל רגע נתון ולשרוף אותי עד היסוד, לא להשאיר אחריי זכר.
ללא השתהות נוספת, ידייה נשלחות אל המכנסיים שלי. היא לופתת באצבעותיה את הרצועה ומפשילה אותם יחד עם תחתוני הבוקסר שלי עד לברכיי, כך שהזין הזקור והעבה שלי קופץ החוצה אל מול עינייה המשתהות, כשהעטרה אדומה ונפוחה מרוב גירוי.
ג'ולייט מתעכבת על איברי לרגע ממושך לפני שמרימה אליי בחזרה את מבטה, כשאש לוהטת יוקדת בעינייה.
נשימותינו הסמיכות מתמזגות ועינינו ננעלות אלה על אלה כשהיא תופסת ברצועת הגומי של התחתונים שלה ומושכת אותם במורדן של רגליה, נחלצת מהם כשמרימה את רגליה בו אחר זו, אילו אני מנער את רגליי בנמרצות ומעיף ממני את הבוקסר והמכנסיים במהרה, לא יכול לחכות למשך עוד רגע נוסף.
נשימתי נעתקת בחזי כשעיניי המשוטטות יורדות במורד גופה וגומעות את מערומיה בצללים– החל משדיה העגולים והזקורים, למורדה של בטנה השטוחה והמפוסלת, ועד לאיבר המוחבא בין רגליה, אליו אני תאב יותר מכל.
הדופק הולם בצווארי בפראות. אני מרים אליה את מבטי ואוחז בבסיס הזין הקשה שלי אל מול עינייה המהופנות, משפשף אותו קלות באגרופי הקמוץ, נאנח כשאני מפיג מעט את המתח שהצטבר במפשעתי.
עינייה לא קורעות מעיניי בעודי פוסע קדימה לקראתה, מתמקם בין רגליה.
היא מתנשפת ברעד כשאני מחליק את קצהו של הזין שלי בין כפליי הכוס שלה, וגונחת ארוכות כשאני מחכך את העטרה על הפקעת הרגישה שלה.
אני סוגר את כף ידי בהדיקות סביב ירכה הפנימית בכדי לשמור על רגליה מפושקות כשאני מורח את הרטיבות שלה הלוך ושוב לאורכו של איברה– החל מהדגדגן הפועם שלה ועד לעברו של הפתח הצר שלה שמתכווץ בכל פעם שאני קרב אליו.
"ליאו," היא נאנקת בעודה נרפת לאחור בגופה על גזע העץ וכושלת לשלוח את ידה לאחוז בזין הקשה שלי.
יבבה מגורה וקצרת סבלנות חומקת ממנה כשאני מותיר לעצמי להתעכב לרגע סביב הפתח שלה בכדי להכין את האיזור, ובין היתר בכדי להתגרות בה.
"ליאו, בבקשה..." מילותיה נבלעות בגרונה ומתחלפות באנקות קטנות ומלאות הזדקקות כשאני מכניס את הקצה לפתח שלה, נתקל בהתגדות קלה מרוב שהיא צרה, לעזאזל.
ג'ולייט מעפעפת בעינייה כמה פעמים לפני שמשפילה את מבטה מטה אל נקודת החיבור בין איברנו.
"אני לא יכולה יותר–" היא פולטת יפחה חנוקה, כואבת כשהיא מתכווצת סביבי ומתקשה לקבל אותי בתנוחת העמידה שחדשה לה.
אני שולח את ידיי אל אחורי ירכיה ולופת את פלחי ישבנה כשאני מניף אותה על מותניי ומוריד אותה לאורכו של הזין שלי, הודף את כולי לתוכה בבת אחת בתנועה שסוחטת את כל האוויר מריאותיה.
"ליאו!" גופה של ג'ולייט מתכווץ בזעזוע עקב עוצמת החדירה ודמעות צפות בזוויות עינייה הפעורות. "אוה, אלוהים!"
בטנה התחתונה שוקעת פנימה עם שאיפתה החדה, עד כדי כך שקווי המתאר של הצלעות שלה בולטים מבעד לעורה. רגליה מייד נכרכות סביב אגני בלפיתה הדוקה ככל הניתן, אילו ידייה נכרכות סביב צווארי.
"פאק..." אני גונח בעירפול כשאני קבור עמוק בתוכה ואובד בתחושת החמימות שלה, חושק שיניים באיפוק כששריריי הכוס שלה נלפתים סביבי בהדיקות כמו מלחציים, סוחטים את הזין שלי עד אפס מקום.
בדיוק כמו שלא זיינתי בתולה לפני ג'ולייט, מעולם לא הותרתי לעצמי לזיין מישהי ללא קונדום.
מעבר לכך שלא יכולתי לסמוך על הבחורות איתן הייתי קודם וידעתי שיש סבירות לא קטנה לכך שהן לא דברו אמת מסיבות כאלו ואחרות כשידעו אותי שהן נוטלות גלולות, הרגשתי שהפעולה הצריכה אינטמיות מסוג אחר, כזו שלא הייתי מעוניין בה עם אף אחת מהן.
אך עם ג'ולייט... אני רוצה את הכל, וההרגשה בתוך הכוס ההדוק שלה כשדבר לא מפריד ביננו מלגעת מתעלה על כל דמיון.
"הכוס שלך פאקינג נועד עבורי." אני מתנשם בקושי כשחום מתפשט בגופי החל מהמפשעה שלי, מקשה עליי להכניס אוויר לריאותיי.
ג'ולייט פוערת את פיה בגניחה אילמת כשאני עוטף את מותניה בכפות ידיי ומתחיל לנוע בתוכה בקדחנות.
"כן!" היא זועקת בשביעות רצון כשהכאב הרגעי שחשה חולף ועונג לוקח את מקומו.
ציפורניה ננעצות בבשרי ועקביה מתחפרים בגבי כשהיא מהדקת בי את אחיזתה.
"פאק, ליאו!" היא גונחת ללא רסן כשאני מדביק את גופה אל הגזע ומאיץ את הקצב. "אה, כן, כן!"
עור חובט בעור בצלילי חדירה רטובים וגניחותיה הקולניות של ג'ולייט ממלאות את אוזניי כשאני הולם בתוכה בעוצמה שוב ושוב ללא הרף, מבלי לייחס חשיבות לרגע לעובדה שהסבירות לכך שניתפס גדולה אם לא אשתיק אותה בקרוב.
למעשה, אשקר אם אגיד שהמחשבה על כך לא מעלה בי שמץ של חיוך.
אם כי אין ברצוני להיתפס הלילה ולגרום לחשיפה בלתי רצונית של מערכת היחסים שלנו בעל כורחנו, העובדה שכולם יכירו בכך שג'ולייט שייכת לי נשמעת מפתה ביותר...
שדיה מקפצים ורוטטים מולי כשאני מטיח את אגני כנגד שלה ונדחק לתוכה עד קצה היכולת, ועורי מתכסה זיעה לחה עקב המאמץ כשאני מתקשה עוד להחזיק מעמד מולה.
אני מנחית את מצחי כנגד מצחה באנחה כבדה, עוצם את עיניי לרגע כשאני מסדיר נשימה, אילו היא מקמרת את גבה ומניעה את גופה בהתאמה עם שלי בכדי להשיג את מירב החיכוך האפשרי.
"את אוהבת לקבל את הזין שלי, מכשפה?" אני מקניט בקול גרוני ונמוך מבעד ללסת חשוקה כשאני ממשיך להיכנס ולצאת מהכוס הקטן שלה בקצב מהיר. אפי מתחכך באפה ושפתינו מרפרפות אלה על אלה, נוגעות-לא נוגעות.
ג'ולייט מתנשמת בלהט, הבל פיה החם מרחף מעל פי. "כן!" היא מהנהנת בראשה לחיוב במיידיות.
עינייה הפקוחות למחצה נסגרות כמעט לגמרי כך שריסייה הצפופים מצלים על לחייה כשהיא ממשיכה לגלגל את אגנה במרץ ברדיפה אחר הפורקן אליו היא משתוקקת. "כן!" עורה הופך מבריק וסמוק וקצוות משיערה המיוזע נדבקות אל פניה.
"תגידי לי מה עוד את אוהבת," אני מבקש בנסיון להוציא אותה מאיזור הנוחות שלה, רוצה לחלץ ממנה את הפנטזיות הכמוסות והמלוכלכות שהיא שומרת לעצמה ולממש אותן עבורה בזה הרגע.
אנקה כאובה חומקת מבין שפתיה הפשוקות כשאני נושך את הלסת שלה בשיניי, ועינייה נפקחות מייד לרווחה, מתזזות בין עיניי כשהיא מתקשה להשאיר אותן פקוחות.
"אני אוהבת את כל מה שאתה עושה לי," היא מודה כשזוויות שפתיה מתרוממות מעלה לכדי חיוך רופה, אך תשובתה לא מרצה אותי.
"אני רוצה שתגידי לי מה את רוצה," אני דוחק בה כשאני מתרסק לתוכה בעוצמה.
אגלי זיעה מכסים את מצחה ועינייה מתגלגלות בחוריהן לאחור.
"לגמור!" היא פולטת בנואשות, כמו לפי פקודה.
"אני רוצה לגמור, ליאו." נימת קולה מלאה בתחינה. "בבקשה." עינייה המזוגגות מפצירות בי, ולעזאזל, אני מסוגל לגמור כאן רק מלהסתכל עליה.
אני שולח את ידי ביננו ומשפשף את הדגדגן שלה במעגלים. "פאק, ליאו!" היא גונחת כשהיא רוכבת על היד שלי ומתחככת באצבעות שלי.
"כן! כן!" פניה מתעוותות בעונג צרוף, ואני יכול להרגיש בכך שהיא קרובה מתמיד. אני מגייס את מלוא הכוח שנותר בי והולם בתוכה פעם נוספת.
"ליאו!" היא זועקת לאחר רגע ונרעדת כשגומרת על הזין שלי תוך שניות ספורות.
היא קורסת עליי באפיסת כוחות מוחלטת ונאנחת בתשישות, אילו אני גומר מייד אחריה, מרגיש כיצד היצר הקדמוני והרכשוני שלי מתעורר לתחייה כשאני ממלא אותה בזרע שלי, כמסמן עליה בעלות. זרם חשמלי חם מרטיט את גופי.
"אלוהים אדירים..." ג'ולייט מרימה אליי את מבטה החולמני, כשסנטרה נשען על חזי ובעיניה ניצצות, משקפים את הכוכבים המאירים בשמיי הלילה מעלינו.
"אני... אני לא מאמינה שזה באמת קרה עכשיו." היא ממלמלת, סמוקה, יותר לעצמה מאשר לי, ונראת מוכת תדהמה.
"הזדיינו באמצע היער, ליאו." היא לוחשת בדרמטיות ומנידה בראשה כלא מאמינה, כאילו רק עצם המחשבה על כך נשמעת לה מופרכת לגמרי.
אני מוצא את עצמי מגחך אל מול התגובה הקיצונית והחמודה שלה. "את חדת הבחנה, מכשפה."
שריריי בטני מתהדקים בדריכות כשאני נשלף מתוכה בזהירות ומוריד אותה מטה, עד שבהונותיה נוגעות בקרקע.
רגליה הרועדות כמעט קורסות כשהיא נסוגה לאחור, מתנודדת מעט בחוסר יציבות.
היא בוהה בחלל לרגע ממושך וממצמצת כמה פעמים בעינייה לפני שהיא שבה להביט בי בעיניים גדולות ותמוהות.
"מה עָשִׂיתָ לי?" היא שואלת בקול מעורער כשקמט חורט את מצחה. "אני לא מזהה את עצמי כשאני איתך."
אני לא יכול שלא לתת לעיניי לשוטט על גופה, לגמוע את המראה שלה מוכתמת על-ידי כשהיא מצמידה את רגליה בכדי למנוע מהשפיך שלי לזלוג במורדיהן.
לחייה הופכות סמוקות מייד כשהיא מבחינה בכך.
אני פוסע צעד לעברה וסוגר את המרחק ביננו, לא רוצה לאפשר לה להתרחק ממני. "אני אוהב את מי שאת כשאת איתי," אני פולט ללא חשיבה מוקדמת, והדופק שלי מאיץ כמו מטורף כשאני רואה כיצד חיוך עולה לאיטו על שפתיה.
"גם אני," היא הוגה בלחש, כמעט ללא קול, כמעין הודאה קטנה.
אנחנו טובעים בעיניים זה של זו בדממה מוחלטת למשך שניות ארוכות, מושכים את הרגע ככל שניתן בתקווה שהוא לא יגמר לעולם, אף שזה ברור לשנינו שזה לא אפשרי.
ג'ולייט מכחכחת בגרונה, הרוח מבדרת את שיערה. "מוטב שאלך. היילי והבנות בטח דואגות לי..." היא אומרת בשמץ של צער, כאילו בתוך תוכה לא באמת רוצה ללכת, אך יודעת שהיא מוכרחה. "כבר מאוחר."
אני מהנהן בהבנה, יודע שוודאי מחפשים גם אחריי.
ג'ולייט צועדת בצעדים כושלים אל עבר הבגדים שלה שנערמו על הקרקע ולובשת אותם על גופה בחופזה, באופן מרושל.
היא פונה אליי ותוחבת קצוות שיער תועה מאחורי אוזנה כשנעמדת על קצות אצבעותיה ונושקת ללחיי כמנהגה, נשיקה מהירה ורכה שמשאירה חותם לוהט על עורי
"לילה טוב, ליאו."
חום מציף את חזי וחיוך נמרח על שפתיי ללא שליטה כשאני מחזיר לה את המשפט הקבוע, "לילה טוב, מכשפה."
נותר במקום, אני עוקב אחריי בעיניי וצופה בה נכנסת בחזרה אל סבך היער האפל ונעלמת באופק, תחת החשיכה, בתחושת ריקנות פתאומית, כאילו שחלק ממני נלקח, לעזאזל.
אני מתעכב אחר הכיוון אליו הלכה עד שלפתע רשרוש עלים המגיע מקרבת מקום גורם לי לנשימתי להיעתק בחזי.
אני מכסה את איברי תחת כפות ידיי באינסטינקט מהיר ונאלם דום כשרחשי צעדים נשמעים קרבים מאחוריי.
כשאני מסב את מבטי מעבר לכתפי לכיוון מקור הרעש, אני מופתע לגלות את דין נגלה לפניי, מגיח מאחורי אחד העצים כאילו ארב לי זמן מה וחיכה לרגע הנכון לצוץ החוצה.
הוא מביט בי בהתרוממות רוח ומגחך בהלצה כשהוא צועד לקראתי. "פאקינג ידעתי."
__________________________________

היי💓, זה יהיה קצת ארוך, מקווה שתקראו את זה–
אני יודעת שנעלמתי להרבה זמן, וחשוב לי נורא להגיד את מה שאגיד כדי שלא אמרח אתכם או אשאיר אתכם בחוסר ידיעה.
לאחרונה התקשתי מאוד לכתוב יחד עם כל מה שסובב אותי ועובר בחיים האישים שלי, ואין מבואסת ומאוכזבת יותר ממני, כי הציפיות שלי מעצמי היו הרבה יותר גבוהות.
אני מרגישה שאני מאכזבת אתכם כל פעם מחדש שלוקח לי זמן לכתוב פרק, ועכשיו במיוחד כי פרק הזמן שלקח לי להעלות את הפרק הזה היה הארוך ביותר, וחשוב לי להגיד לכם שאני באמת מצטערת.
אני מרגישה שמאז שהתחילה המחלמה החשק שלי לכתוב וההצלחה שלי בזה ירדו באופן משמעותי וזה באמת כואב לי.
חשבתי שאני חסינה מכל זה ויכולה לגבור על זה אבל באופן לא מודע זה מטריד אותי מדי יום המצב במדינה שלנו, המצב של החטופים וכל החללים שיש לנו בין אם אלו חיילים ובין אם אלו אנשים פשוטים כמוני כמוכם שיצאו מהבית ולא חזרו כי המזל לא האיר להם פנים והם פגשו במחבלים.
בתוך תוכי אני מרגישה שזה שגוי ולא מתאים לכתוב סמאט כשאנשים מתים בחוץ, וגם כשאני מנסה בכל כוחי אני ממש מאלצת את עצמי והכתיבה פשוט לא זורמת.
בנוסף להכל, אני גם בכיתה י"א ונתונה תחת המון לחץ.
במשך החודשיים האחרונים נמנעתי מלבטא את מה שאני מרגישה כי לא רציתי להתמודד עם הקושי שלי ולהודות בו בפניכם. קיבלתי לא מעט הודעות שדאגו לשלומי והרגשתי רע אפילו יותר כי לא רציתי להגיד– "אה, כן, אני בסדר אבל לא מצליחה לכתוב." הרגשתי אשמה על זה, אז כל פעם ניסיתי בכוח לכתוב את הפרק ולסיים אותו וזה פשוט נגרר כי באמת שלא יכולתי.
מהצד השני באמת שהספר הזה וליאו וג'ולייט ליוו אותי בכל מיני תקופות בחיים שלי ואני אוהבת אותם כל-כך ולא רוצה לפרוש מלכתוב אותו ומכתיבה באופן כללי, אז בסופו של דבר כיוון שזה באמת חשוב לי סיימתי את הפרק כפי שניתן לראות ואני מרוצה ממנו כמה שאפשר.
אני אנסה להמשיך לכתוב ולהעלות פרקים ואני לא אוותר לעצמי, אבל אני לא יכולה להתחייב לפרק זמן מסויים לגביי מתי יעלה ואני באמת ממליצה לכם לחכות שהספר יושלם ורק אז לקרוא את הפרקים שצברתם כי אני באמת לא רוצה שיהיו לכם תקוות ואני אהרוס לכם אותם וכי לחכות בין פרק לפרק כל‐כך הרבה זמן הורס את רצף ואיכות הקריאה.
הספר הזה בכל זאת הספר הראשון שאני מתמידה בו וכותבת אותו בהשקעה מלאה ונלקח לי זמן להבין איך כל זה עובד ואיך לתכנן את הדברים.
אני לומדת את הלקחים שלי לספר הבא שמתוכנן שאכתוב ומקווה שמכאן הדברים רק ישתפרו.
אוהבת עד השמיים ובחזרה❤️