שונאים מאהבה

פרק 22

ליאו

ג'ולייט מעולם לא הייתה טיפוס של מסיבות ומעולם לא ראיתי אותה באחת כזאת, לכן הופתעתי כשראיתי אותה כאן.
שום דבר לא עוזר להשכיח אותה, גם לא לילי.
כל נגיעה של לילי, כל מבט, שום דבר לא פאקינג אותו דבר. שום דבר לא מתעלה על ג'ולייט.
מעולם לא הרגשתי ככה, אובססיה כזו למישהי, כשהראש לא מסוגל לשכוח ממנה. ומעולם לא ציפיתי שארגיש ככה, בטח שלא כלפיי ג'ולייט.
אבל לראות אותה בחיקו של נואה הזיז לי יותר מכפי שהיה צריך.
לראות איך הוא מסתכל עלייה וכורך את ידו סביבה כאילו היא הרכוש שלו גרם לי לרצות לפוצץ לו את הפרצוף ולסדר לו אחד חדש.
נואה ואני לא מסתדרים כבר זמן רב, אבל כשזה נוגע לג'ולייט אני עלול לאבד שליטה, וזה אומר שמצבי רע. מאוד.
ההשפעה שלה עליי רק מתעצמת עם הזמן.
האכפתיות שלי כלפייה, הרצון לקחת אותה לעצמי ולזיין אותה עד שאהיה היחיד במחשבות שלה, הכל מתעצם וגובר.
ולראות אותה בתחפושת המלאך הזאת זה פאקינג סיוט מהלך. היא באמת נראת כמו מלאך.
ראיתי לפחות חמישה בחורים מסתכלים עלייה כשרקדה עם נואה, ואני בהחלט מבין למה.
הדרך בה השמלה הלבנה שהיא לובשת חובקת את מותנייה הצרות ואת ישבנה העגול והמוצק,
הדרך בה גופה נע לצלילי המוזיקה, והדרך בה לא יכולתי להתיק את מבטי ממנה, כאילו היא הבחורה היחידה שנמצאת בחדר, כשזה בירור לא המצב,
הכל היה פאקינג יפהפה. היא פאקינג יפהפייפה.
ג'ולייט חולפת על פניי כשהיא שולחת לעברי מבט מלא סלידה.
ריח הבושם המתוק והקיצי שלה חודר אל נחיריי ואני לא יכול להתיק את עיניי ממנה, לראות מה יהיה המהלך הבא שלה.
היא נעצרת ומתיישבת בחיקו של דין, סנטימטרים ספורים ממני.
דין פוער את עיניו כשאי-הבנה נשקפת מפניו והוא נראה מופתע כשג'ולייט מושכת את פניו אלייה ומצמידה את שפתייה אל שפתיו.
בין רגע הדם בגופי בוער וכעס מהול בקנאה מכלה אותי.
המשתתפים משתנקים בהפתעה ומריעים בהתלהבות, ונואה כצפוי, לא נראה מרוצה לגביי העניין, וזה רק מגביר את טענותיי שהוא בעניין של ג'ולייט.
דין קופא ונראה מופתע מהמהלך, אבל הוא לא נסוג, אלא אוחז במותנייה הצרות.
זרועותיו עטורות הקעקועים עוטפות אותה כשהיא נעה עליו ומנשקת אותו בלהט.
הדם בעורקיי ממשיך לבעור ווריד קופץ במצחי כשאני צופה בהם.
מעולם לא חשבתי שיהיה לה אומץ לעשות משהו כזה.
הבחור אדום השיער סופר את השניות, וכל שנייה שחולפת מייסרת יותר מהקודמת, ומרגישה כמו נצח.
אני מרסן את עצמי מלהתנהג כמו מאהב קנאי ולהסתער עליהם.
"וואו, מסתבר שהיא יודעת לנשק," אומר נייט בהתפעלות ומגחך כשהוא צופה בה. "מי ידע."
אני. פאקינג אני ידעתי.
קייטלין מזעיפה פנים ונוחרת בבוז כאילו יש לה זכות אחריי שבאותו היום בו היא ודין נפרדו היא כבר בילתה עם בחור אחר.
"חמישים ותשע, שישים!" קורא הבחור אדום השיער ומכריז שהדקה הסתיימה.
ג'ולייט מתנתקת מהנשיקה באיטיות כשפתייה שנצבעו בגוון ורוד עדין נפוחות.
היא טופחת על כתפו של דין כשהיא נעמדת.
"נשיקה טובה." היא ממלמלת ומתיישבת בחזרה במקומה כשהבעתה זחוחה ומרוצה מתמיד.
עינייה הכחולות ננעצות בעיניי וקוראות עליי תיגר, כאילו היא מחכה שאגיד משהו, אבל אני לא אומר.
אני לא יכול להגיד כלום. במיוחד לא כשלילי יושבת בחיקי.
אני לא החבר שלה והיא לא החברה שלי, ואין לי שום סיבה לכעוס עלייה שעשתה זאת.
אבל מסיבה כלשהי, אני פאקינג רותח מזעם.
אני מביט לעברו של דין ורואה שפניו מבוהלות והמומות, כאילו זה עתה הבין מה קרה פה.
אני יכול לראות לפי עיניו הפעורות והריקות, שהוא רחוק מלהיות פיכח, ולכן אני מרסן את עצמי מלהתעמת איתו ומחליט לדחות את זה למחר בבוקר.
הזהרתי את דין לשמור על מרחק מג'ולייט ברגע שנודע לי על הנשיקה שלהם, שהתקיימה בדיוק לפני שנה, בהאלווין שעבר.
אז, כשגיליתי על כך, הזהרתי אותו בנוגע לזה משום ששנאתי אותה, ולא רציתי שאף אחד מהחברים שלי יצור איתה אינטרקצייה כזאת או אחרת.
אבל עכשיו הסיבה לזעם שלי בנוגע להחלפת הרוק בינהם היא אחרת, ולא מפניי שאני שונא אותה, אלא כי אני אנוכי, כי אני חמדן, כי אני רוצה אותה לעצמי. את כולה.
המשחק ממשיך, ובמשך כל הזמן אני לא מרוכז. הראש שלי עסוק רק בנשיקה של ג'ולייט ודין, לא מפסיק לשחזר אותה שוב ושוב.
"ליאו," קורא קול וקוטע את מחשבותיי.
אני מתנער ורואה שפקק הבקבוק עצר עליי ותחתית הבקבוק על ג'קסון שהתחפש לשלד.
פניו שאופרו כגולגולת עתה מיוזעות ומרוחות בצבעי השחור והלבן.
"אמת או חובה?" הוא שואל וזוקר את גבותיו כשעיניו הירוקות מבזיקות לעברי באתגר.
"חובה." אני אומר כשלילי ממתירה נשיקות על זווית לסתי ומתכרבלת בחיקי.
חיוך חושף שיניים נמרח על פניו של ג'קסון לפני שהןא אומר, "חובה עלייך לסמן בשיניים את המשתתפת שאתה הכי רוצה לזיין."
לילי מייד מזדקפת במקומה ועינייה בצבע החום-שוקולד בורקות בהתלהבות.
"אני מעדיף לשתות שוט," אני אומר. "מודבקות על השיניים שלי ניבים מלאכותיים של ערפד..."
"זה בסדר, לא אכפת לי שזה יכאב." לילי אומרת, נואשת, ואני כמעט צוחק לה בפרצוף.
זה יכאב לה מסיבה אחרת לגמריי, והיא שהיחידה אני רוצה לסמן, או לזיין, היא ג'ולייט.
פאק.
אני סוף-סוף מודה בזה בפניי עצמי.
אין לי שום עניין במישהי אחרת. רק בה.
נייט מוזג טקילה לכוס ומגיש לי אותה.
"איך אתה מוותר על משימה כזאת?" הוא מצקצק בלשונו בניד ראש. "אני ישר הייתי קופץ על ההזדמנות, או על לילי." הוא קורץ.
אני רק מהנהן אליו באדישות ולוגם את תכולת הכוס.
הטעם חורך את גרוני ומבעיר אותי עד שד עצמותיי.
אני אצטרך הרבה יותר ממשקה אחד כדיי להעלים את התחושה הלא נעימה כשמתעצמת בקרביי.
"אני פורש, המשחק הזה מעפן." אני מודיע וקם ממקומי.
קריאות מתוסכלות נשמעות מאחוריי כשאני פונה אל שולחן השתייה, לוקח בחטף את בקבוק הטקילה ועולה למעלה לאחד החדרים.
כיוון שדין ואני שתויים, ולא במצב לנהוג, אנחנו מעבירים את הלילה בביתו של נייט, רובצים על המיטות בחדריי האורחים.
ובתמורה, למחרת בבוקר אנחנו עוזרים לנייט לנקות אחריי כל הבלגן שנוצר במסיבה.
אני נכנס לאחד מהחדרים וצונח על המיטה הרכה כשאני לא טורח להדליק את האור, או את הטלוויזיה.
אני נשען בגבי על גב המיטה ולוגם מבקבוק הוודקה.
לגימה אחר לגימה, אני לא עוצר, גם כשהגרון שלי כבר מתחיל לבעור.
לפתע הדלת נפתחת מעט ומשמיעה צליל חריקה צורם.
אני מצר את עיניי כשמעט אור חודר אל החדר דרך הפתח הצר ורואה צל של דמות העומדת מאחוריי הדלת.
הפנים מוסתרות תחת החשכה, אבל לפי מבנה הגוף, אני יכול לדעת שזוהי בחורה.
"לכי מפה לילי, אין לי כח לזה." אני נאנח ולוקח לגימה נוספת מהבקבוק.
"ללכת?"
אני קופא כשאני מזהה את הקול ומוחה בגב ידי את הוודקה משפתיי הרטובות.
"מה את עושה פה?" אני מניח את בקבוק הוודקה על שידת הלילה עשויית העץ שניצבת על-יד המיטה.
היא האחרונה שציפיתי שתפנה אליי הלילה.
במשך כל הלילה לא התקנו את מבטינו זה מזו, אבל לא ציפיתי לדבר מעבר, במיוחד אחריי שביום הולדתה של איימי, כשנישקתי אותה היא ביקשה שאשמור ממנה מרחק, וזה מה שעשיתי.
"אנחנו יכולים לדבר?" היא שואלת ונכנסת לחדר החשוך כשהיא סוגרת אחרייה את הדלת.
מעט האור שבוקע מהחלון הפתוח מאיר את גופה שעומד בפתח החדר.
אני מגחך ביובש. "את רוצה לדבר?"
היא שותקת לרגע ואז מהנהנת. "כן." היא עונה בקול חנוק.
"אז בואי נדבר."
היא צועדת בצעדים איטיים לעבר המיטה ואז מתיישבת בקצה כשהיא משלבת את ידייה על חזה באי-נוחות.
"למה ברחת מהמשחק?" היא שואלת, ולמרות שאני לא יכול לראות את הבעת פנייה, אני מזהה את הזחיחות בקולה.
"לא ברחתי. היה לי משעמם, אז הלכתי." אני משיב בקרירות.
"אוקיי."
"על זה רצית לדבר?" אני שואל והטון שלי יוצא תוקפני משהתכוונתי.
"מה? לא," היא מעבירה את ידייה בשיערה ונאנחת. "למה התכוונת שאמרת שאתה לא מצליח להוציא אותי מהמחשבות שלך?"
אני נרתע. "אני חושב שהבהרתי את עצמי בצורה דיי ברורה."
"למעשה, לא כל-כך. תוכל להסביר לי?"
אני לא יודע אם היא באמת שואלת, או שהיא מנסה להתגרות בי.
"להסביר לך מה?" אני שואל. "שאת לא יוצאת מהמחשבות שלי לא משנה מה אני עושה? שאני שונא את עצמי על כך שאני רוצה לזיין אותך בכל תנוחה אפשרית ולשמוע אותך צורחת את השם שלי ומביטה לי היישר בעיניים כשאני הולם בתוכך עד קצה היכולת?"
היא פולטת נשיפה רועדת בתגובה לדבריי, ואני מבין שאמרתי יותר משהייתי צריך.
אני לא אמור להפגין חולשות ולהתוודות על הדברים שאני רוצה לעשות לה בפנייה.
"למה באת לפה?" אני שואל, מתוסכל מהדרך בה היא מכניעה אותי מבלי אפילו לנסות.
היא מתעלמת משאלתי ושואלת, "אז כשג'קסון נתן לך את החובה, חשבת... עליי?"
"כן." אני עונה בכנות.
היא פולטת עוד נשיפה רועדת ואז נעמדת ומתרחקת מהמיטה. "אתה צריך להפסיק עם זה. כי זה," היא מצביעה עליי ואז עלייה. "לא יקרה."
"ומה לגבייך?" אני מרים גבות. "את באמת חושבת שדין מושך יותר ממני?"
היא מהססת לרגע ואז אומרת, "כן." בטון החלטי.
אני מהנהן. "בסדר, כל עוד את מאמינה בזה." אני מגחך בזלזול.
"מה זה אמור להביע?" הטון שלה עולה.
"זה אמור להביע שאני זה שגורם לגוף שלך לרעוד. שאני זה שגורם לך לפתוח את הרגליים שוב ושוב, בכל פעם מחדש, שאני זה שגורם לך להיאנח ולזעוק, ושאני זה שבאת לחפש אחריו עכשיו."
"א-" נראה שהיא מופתעת מדבריי. "תאמין או לא, אבל דין מושך בעיניי. השיער הכהה שלו, העיניים הירוקות שלו, הגוף השרירי שלו והקעקועים שמעטרים את עורו. הוא סקסי בטירוף."
דמי מבעבע בתגובה לדברייה, אך אני לא מראה זאת, ובמקום זאת אומר, "בסדר. אז תלכי לחכות לו בחדר ממול ברגליים פתוחות ונראה תוך כמה זמן הוא יצליח לגרום לך לגמור, אם הוא יצליח."
אני לא מפקפק לרגע בנראותו או ביכולותיו הפיזיות של דין במיטה.
לפניי קייטלין הוא הצליח לכבוש בחורה אחר בחורה ללא כל בעיה והוא אחד מהבחורים הנחשקים והמהוללים בתיכון שלנו.
אבל כשזה נוגע לג'ולייט, אני לא רוצה להלל אף בחור מלבדי.
"יודע מה? אני אבדוק את זה." ג'ולייט אומרת ולרגע אני חש מעין פחד שהיא באמת תעשה זאת. "הוא מנשק ממש טוב, אז אני לא יכולה לחכות לבדוק לגביי הביצועים שלו במיטה."
אני חושק את לסתי וסוגר את אגרופיי בצידיי גופי, כל כך חזק עד שציפורניי ננעצות בעורי.
"אוקיי," אני משיב באדישות, כאילו דברייה לא מזיזים לי.
"רצית עוד משהו? כי אם לא, את יכולה ללכת לבדוק את זה כבר עכשיו."
היא משמיעה צליל רטינה בתגובה ואני יכול לראות שגופה מתקשח.
היא זוקפת את כתפייה ויוצאת מהחדר כשהיא סוגרת את הדלת אחריה, ואני נאנח וצונח לאחור על המיטה.